פענוח כתבי יד

 

 

 

 

 

ספר נאות השלום

לרבי נחמיה גאביזון זצ"ל  מתיטוואן 

 

כת"י אונברסיטת קולמביה ניו יורק  

 

 

 

 

 

083

 

 דשלוחה  אינו יכול לבטל   כי אצלה    גם הסיבה ממעטת להתורה  כי אם  דוקא   בעלה יכול לבטל  לצורך מה  אבל לסבר הרי   היא  שהביא  העטרת  זקני  אינו יכול לבטל  כמו   גבי  הפשרה שאינו  יכול  להפ ר   כי  אם ב עלה דוקא ואישה יפרינו  למעט  שליח     אתי אפילו לו שליח  הבעל   ולמאי  שנתכוון   הרב  עטרת זקני לדידיה כי הרי  זה   דומה לאסור  דבר שאינו שלו  שאי איסור ואיסורו כאן  ג"כ  בידה לבטל כיון  שאינו שלה ומה  יכולת יש  בידה  וא"כ אינ יכול לעשות שליח  לבטל  כי אצלה   גכ הפ הפרה ממעטת   התוס  התור   ורל   כי הביטול  של שלוחה אצלה ממעטת התורה    שאי שלוחה  יכול לבטל כמות  כצ"ל  וחסר כאן ב    מלות אלו     אלו יכול לבטלו  משו  דכתיב  אישה  יקימנו  וכו' ודוק .

 ובחנם נדחק  בזה   הרב חיד"א  זלהה.

  עוד כתב שם הרב  חידה  בסי' תמה     וז"ל   כגו בטריקאה      הרב הפרח כתב  דק   דכל סתם  דכא  סתם כדעת   הרמב"ם    דחוזר וניעור ולקמן  סימן תמה   די דסתם   כמד  כמו  אינו חוזר וניעור וחילק בי נתערב ממיל  ובי  אם נתרערבו במזיד  עש ודבריו קשי   מה הוכיח מרן בבי     מדי זה  בטריקאה  דהבמ  סל  דחוזר וניעור  וכן  הקשה עליו    ה אחרי ומ"ש   דהרב  איירי  בפסח  עצמו  שעשה הגוי אל  נהירא ועש  ושמ הרב   בית דוד  דמרן   כתב   דמרן  חזר בו הוא 

 

 

 

 

 

 

 

 

דבר   ק'  עכ"ל    ולי  האדיוט  אפשר   לי לישב  כיון דקיל  שכיון שעיקרו בכך  כאלו היה  התערובת  כזית בכאפ למד או  לסברת  יא שהביא מרן  הב"י  אפילו   כזית חמץ   בכל התערובות  הי  ראוי לבערו  אלא כיון  שבזה התערובות   עכפ  שעיקרו הוא   כמו שיש בו  בכל התערובת  כזית חמץ  או שיש   כזית חמץ  אמנם  כבר  נמחה עמו  אע"פ  שהו עכ  ונתבטל קודם פסח  כדין  שאר איסורי   אע"פ   שלא  כהרמבם   אע"ג    דלסברת  הרמב"ם   ז"ל   דאפילו בעפ  איסור במשהו   כמ"ש  מרן  בסי' תמו    בשם המגיד   אעפכ  כיון  שאינו מאכל  כל אדם לא חיישי שיבא  לאוכלו בתוך הפסח וממ  מותר לקימו  ואסור לאוכלו  כיון דעיקרו  הוא  כך ולכך  סתם הרבי   כאן  כותיה  אמנ לקמן  בסי'  תמו  סז   דאי עיקרו  עי תערובת חמץ   אלא   בנט מתא ממילא  אינו דבר  המכשיר  כיון  שנתבטל  קודם הפסח  בטל רוב  הפוסקי  אמרינ דבטל  ואינו חוזר וניעור  ואעפ כן אל נעלם ממנו מלכתוב  סבר הרמבם    ז"ל וסל חוזר וניעור  וכתב יש חולקי   היא  סברת הרמב"ם   ז"ל משבי  ודוק .

  כתב עוד שם   הרב חידא  סימן תנא משם מהרר  קורינאלדי  דמעשה בא  בק"ק  אריסטאי  שבאו לשם עפ

 

 לולא היה להם  מי שלנו  התיר ללוש  להם  במים של  לנו כיון שאינו למצת מצוה.    כפי  סברת הריף  גילה לבעל העיטור  ורשי והראש ומרדכי ורזה ז"ל דס"ל  דדי מי שלנו  אינו אלא במצת מצוה  ו כתב  הרב החידא  שם יפה  הורה  עכ"ל  ולענד  דבודאי משם   רשי והראש  הו ודאי   טס   כי הלא   הרב  רבנו הטור העתיק  דברי רשי והראש    דסל ד אפילו לכתחילה יכול  ללוש  במי שלא לנו ואפילו למצת מצוה   כיון דליכא אחרי  עש ובבי  מ"ש ודוק .

  כתב  הרבי בס תצח  מהלכות יוט  בדה הבהמה מסוכנת וכו'  וז"ל  כתב אבל הדמ  כתב שם אפי  כל שיש  שהות ביום   כדי   לאכול  ממנו אעפי שאינו אוכל מותר  דמשום  הפסד התירו    בכך וכן  מבואר  בפרק  אלו עוברי    אבל בריאה לא ישחטנ בה  אא"כ  צרי לאכול ממנה  ביוט  וכו  וכ"כ   ז"ל  עכ"ל ולכאו משמע  דמש  אבל בריאה   וכו'  אאכ צרי לאכול ממנה  וכו דרישא  קאי כ שיש שהות ביום  והוא  כבר אכל אבל  ההיא מסוכנת מותר  לשחוט   אעפי שלא יאכל  ממנה  שו    דבר    אלא הרבה תלוי  באם יש  שהות   אבל  אם היא  בריאה אפילו יש שהות אינו מותר לשוחטה   אא"כ יאכל ממנה   כזית צלי  עכ  אמנם   קק לכאו  מהו  זה שכתב  הרב"י   זל   בסופו  דברי אחר