פענוח כתבי יד

 

 

 

 

 

ספר נאות השלום

לרבי נחמיה גאביזון זצ"ל  מתיטוואן 

 

 

 

035

הוי היסח הדעת  משמע דאם לא אמר   הב לן ונבריך   ואעפ"י שנטל לחוד אינו מועיל כלום ויכול לאכול וא"כ  כשיושב  אמירה ונטילה אינו יכול לאכול פעם אחרת עד שיברך  בהמ"ז ומביא ראיה לזה מפירש"י   ורשב"ם  דבהיסח הדעת  כי האי  דאמירת הב לן ונבריך ומעשה הנטילה  דהוי היסח הדעת  וכי היכי דלרש"י ורשב"ם   ז"ל באמירת  ה"ל ונבריך לחוד מהני לחייבו  בהמ"ז   ה"ה לדידיה  בב' יחד באמירה והממ"ש יועילו לברך  בהמ"ז  וחולק עמהם וליה לא ס"ל כוותיהו מדקאמר פירש"י   ורשב"ם   לפרש"י ורשב"ם וכו'   כיון  ומדקאמר  שפירש  משמע דליה לא ס"ל   הכי כוותיה  אלא בענין ב' יחד לחייב לברך בהמ"ז  על העבר ממילא  פוש גבן אופן היסח הדעת  אחריהם דאם אמר  הב לן ונבריך לחוד  או נטל ידיו למ"א לחוד מועיל לעני' שצרי'  לברך תחילה על מה שצרי' לאכול לא הבא אעפ"י  אעפ שאינו מועיל ענין   בהמ"ז  על העבר. וגם  דברי רבינו יונה  יש לפרש  דבריו  כן כמ"ש  בהרא"ש. ומ"ש   הר' יונה   ז"ל דאחר שנטל  ידיו אין לו לשהות  אפילו  בברכה  ר"ל  דאחר שנטל ידיו וכבר  קודם שנטל  ידיו אמר  הב  לן ונבריך בענין שיש היסח  גדול   בין   אמירה ומעשה אינו יכול  לשהות פעם  ב'   ואפילו  אםפ יברך ברכה  בתחילה  עד ישברך בהה"ז  על העבר ומשמע   ג"כ  דאם  עשה   א' מהם או אמירת  ה"ל ונבריך לחוד או נטילה לחוד מועיל  לענין  ברכה  א' על להבא ולא מועיל לענין להצריכו  בהמ"ז על העבר וכן  משמע ג"כ  מדברי  רבינו בטור שכתב   לעיל  בסוף סימן   קעח משם הרב יונה וז"ל והר"י אומר שא"צ דלא אמרינן  הכי אלא גבי  בהמ"ז שהוא סילוק והיסח הדעת  על מה שאכל ושתה עכ"ל ומדכתב אלא גבי בהמ"ז שהוא  סילוק  היסח הדעת  משמע  דאם יש  סילוק והיסח הדעת צריך  ליטול ולברך  ברכת המוציא אבל  אם לא היה סילוק  והיסח הדעת דהיה סילוק לחוד    כגון  דנטל ידיו למים אחרונים או היסח הדעת לחוד  דאמר  הב לן ונבריך אין צריך ליטול ולברך  המוציא כי אם בברכת המוציא  לחוד סגי כיון שלא היה היסח הדעת גדול  כמש"ל וכל ס"ל להרא"ש ז"ל ממ"ש  הרב"י   שם. וא"כ   ממש  הרב"י    שם וא"כ  רבינו הטור אע"פ שנטל  ידיו יכול  לאכול ולשתות קודם בהמ"ז  והוא שיברך עליו תחילה מכוונים והצ"ע לענ"ד   דאין כאן מקו' עיון כלל.

 גם מ"ש דכיון  דלהרא"ש וכן  לר' יונה דתיכף לנטילה ברכה נאמר על מים  אחרונים  זה אי  אפשר לאמרו חדה  דתיכף ומיד  בדבור שקודם לזה  בפרק ערבי פסחים וז"ל   דלא מצינו שיש חשש  הפסק בין  מעשה לברכה  ר"ל בין   נטיל' לברכה אחרונה רק בין ברכה אחרונה למעשה חשו להפסק כגון בין  נטיל' וברכת המוציא אבל אחר אכילה כ"ז שאין  רעב מאותה אכילה מצי לברך וכו' עכ"ל  הרי לך  בהדיא  דס"ל להרא"ש  ז"ל  דלא אמרינן   דתיכף  וכו' אלא במים ראשונים אבל לא במים  אחרוני' ומה שהביא  הרב"י   ראיה לדבריו ממ"ש רבינו הטור בסי'  קסו  והרא"ש   ז"ל היה  רגיל שלא  להפסיק  ושלא לדבר אף  בא'  אלמא דאין להפסיק   בין נטיל' לברכה  וכו'  עכ"ל צ"ל שלסברתו אזיל  דהבין  דמ"ש  רבינו הטור  אף בראשוני'  משמע ליה דלא מיבעיא דמים    אחרוני'   דלא יפסוק אלא אף בא' וכו' וזה נלענ"ד אפשר לפרש באופן אחר ורבינו הטור  כתב שם מקודם באותו  סימן  סברת רבינו יואל  דס"ל תכף  לנטי' נלענ"ד  על מים  אחרוני' אבל  לא בא'  ואח"כ כתב משם אביו דבא'  דוקא היה נזהר ומאי דכתב   דאביו הרא"ש  היה נזהר אף בא'   האי לשון אף קאי  אמ"ש מקודם  לכן    סברת רבי'   יואל  וקאמר  דאף   בא' היה נזהר  רגיל וכו'  וא"כ  ס"ל   ג"כ  לרבינו  הטור והביא  ראיה מהירושלמי  דתיכף לא נאמר  אלא  על הא'   אבל לא על האחרוני'   ואם הוא  ב אמת שאביו הרא"ש   ס"ל  דבתרוויהו צריך  להיזהר  איך חלק על אביו ? אלא ודאי  כדאמרן  דלהרא"ש ז"ל תיכף לא נאמר אלא על הא'  אבל לא  על האחרוני'  ובזה אתי שפיר  ואין   כאן  נ"מ כלל לענ"ד ואח"כ  עיינתי  במ"ש  המג"א  והרא"ש  וראיתי שכוונתי לדעתם  ע"ע  אמנם עדיין  פש גבאי  דידי חילוק  שחילקתי  בין  אם עשה א' מהם  אמירת הב  לן ונבריך לבין  עשיית נט"י   למי'  אחרונים  או  אם עשה  ב'  אמירה ומעשה כמש"ל שלא חילקו הם ולפענ"ד לי נכון לפרש  דברי רבינו הטור הכי  וכתב מתי שבאים  כהוגן וכמה תפיסות הי"ל ג"כ על הט"ז ושאר אחרוני'  ועיין במ"ש  המאמ"ר  שצריך לישב במ"ש הרב"י  משם הר"ן  והר' יונה  ולהיות שכך עלה בדעתי כמ"ש הוא  ז"ל  לא העליתים  על ספר קחנו משם  כי כל דבריו לענ"ד אמת וצדק ודוק.

 עמ"ש הרא"ש  ס"ק   ד  לענ"ד   ג"כ דבריו  קשים להולמם ובמחילה מכ"ת  אין דבריו  עולים כהוגן וכן ראיתי להמאמ"ר שהשיגו ודבריו נכונים ומיוסדי'  על אדני פז וגם מ"ש א"ר  אעפ"י שבא לכלל ישוב לא ישב כלום ולפי שדבריו של המאמ"ר עלו  בדעתי מקודם ראותי  דבריו וכדי שלא להאריך בהם לא  כתבתים  קחנו משם ודו"ק.

  כתב הרב"י  וז"ל  ומ"ש  רבינו ואם  אמר  הב לן ונבריך   הוי היסח הדעת כמו נט"י  כבר כתבתי  דליתא אלא לדעת המפ'    דבהב לן ונבריך אסור לאכול עד