פענוח כתבי יד

 

 

ספר נאות השלום

להגאון רבי נחמיה גאביזון

מגאוני תיטואן במאה ה 17 

מתוך כת"י יחיד בעולם הנמצא באונברסיטת קולומביה נויורק  

מפענח הכת"י יעקב עובדיה

 

 

יד תשרי  תשע"ט

 

 

050

  מותר לשתות קודם קידוש  ואפילו  דנוסחא  אחרת היתה לו בספר הרמב"ם   ז"ל ולכן  פירש  כן  אח"כ  ראיתי בהד"מ שכתב   דיש נוסח אחרת  ברמבם ז"ל  דגריס ל א לאכול  או לשתות וזה  אתי שפיר  כמ"ש  הרב"י   ודוק  .

 בסי' הנז'   כתב הרבמג"א  ס"ק כד וז"ל  שופך ממנו לכוס אחר  אבל התו' בפסחים   סוף  דף  קה  כתב  דכוס של חובה  צריך  לטעום מהם  שיש בו  רביעית וכ"כ האגודה   וא"כ הכא טועם    מהכוס  הא' ואח"כ  מוסיף  עליו מהכוס הב'  כמ"ש   סי' קפב  ווכ"מ  ברא"ש  פ"ב דברכות ע"ש ובוד אילו  ראה  הבי  דברי  התוס' באותו פעם   היה פוסק כוותיהו  עכ"ל   באמת דזו קושיא  גדולה  היא לכאו' וצ"ע  רבתי  אמנם איכא לדיוקא  בזה  קצת על הרב  הרבמג"א  שכתב דכן  משמע  ברא"ש פ"ק דברכות  אם כונתו  היה כמ"ש  הרא"ש בפרק אלו דברי  בשם הירושלמי  דר' יונה   טעים ליה לכסא ומתקן ליה  וכו' ע"ש א"כ היאך  השיג  המ"כ על הרב"י  כן והלא הרב"י   ז"ל   לא כתב כאן כן משמו  דהלא שמא  דמארה כתב עליה  הר'   ירוחם עבב"י ואח"כ כתב דברי הירושלמי ז"ל הנ"ל בשם  הירושלמי  וא"כ  טפי הו"ל להרבמג"א להקשות מדברי  רבי' ירוחם עצמו  דהם היפך  דברי הרא"ש    ז"ל רבו   אבל אינו כ"כ  קושיא דליכא למי'  דכוונת רבינו ירוחם היה  כמ"ש הרבמג"א  דלא ישתה  מקודם מהם כוס  אלא ישפוך מעט נ"ל   כוס ב' קודם ואח"כ ישתה מהכוס שכיון  עליו ואח"כ חוזר להכוס  מה  ששפך מהכוס הנב'  ולע"נ  י"ל   דכונתו היה דישתה מהכוס שבירך עליו   כמ"ש התוס'  בפסחים אבל להרב המחבר  שכתב בשו"ע   עצמו שישתה  מהכוס  הב' זה מנל דזה היפך  מ"ש  התוס'  הנ"ל.

 ואמנם היה נ"ל להביא ראיה למ"ש המחבר ממ"ש בתוס' בפסחי'  דף  ק"ו ע"א   דה דהוה  גחין ושתי  וכו' ונ"ל   דמכאן יש להוכיח שאין צריך לשפוך מכוס של מברך לשאר הכוסות ומיהו אי איכא  היכא דפגימה צריך  לשפוך ממנו לשאר כוסות   כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום וכו' ע"ש  עכ"ל משמע משם  שאעג"ב  דכוסות שלהם   היו פג מי  דלא הוי בהו רביעית   הוה  סגי בשפיכה מכוס של  ברכה לתוכם  וטעמא  אינהו מניהו הרי מכך משמע  דאין צריך  לטעום מכוס של ברכה בעצמו הוה ממש   כמ"ש המחבר  בכאן, וזה  אינו למעיין  בתו' שפיר   דאכ סברי התוס   דברי שכתבו לעיל בדף  קב בסמוך ועדיין לחלוחית הדיו עליו ולכן  יש לומר  דכשתדייק  הלשון התו'   תראה  דאין  כאן  סתירה כלל ומ"ש לעיל    בדף   קב  הוא דצריך המברך  לשתות מהם  מכוס  שיש בו   רביעית ובדידיה  עצמו שיש בו רביעית  אבל לאאחריני השותי'   אצ לטעום  מכוס של ברכה  עצמו דטעימתם אינו מצוה  אלא דוקא משו' חיבוב מצוה.

 אי נמי  אפילו  תימא דאין חילוק לטעומו המברך יל  דבכאן  דף   קו מיירי שיש    לכל א'  כוס של רביעית לפניו אלא  שהיא  פגומה  וכששופך מהם  להמברך  לתוכן הוול כאילו טעמו מכוס של ברכה  וזה מדוקדק בלשנו ע"ש.

 

  אבל אכתי קושית המג"א  עדיין  במקומה עומדת  וזה דוחק לומר מ"ש   המגא   שהרבי לא ראה דברי התוס'  הנזל  דזה  אי אפשר לאמרו  דבכל  סי' זה   עסוק  הרב"י   בסוגיות  דבעפ    בדף  קה  ודף  קו  ותו' בסוגיא דהתם מוכיח  הרב"י    בכל פעם בזא"ז  וא"כ ליכא למימר עליה   כן דלא ראה  דברי התוס'   הנז ולת  ועמש הרב   תוס' שתירץ לקושית המג"א ודוק.

 סי' רנב כתב הרב"י  ב סי' דה  ומש רבי     אאכ   ביום ד' או ביום ה'   וכו  כתב בשבלי  הלקט  בשם  הרב ישעיה  דהא דשרי  קיבולת בביתו של גוי   דוקא  בשכר אבל בחנם  אסור ליתנה לו  כמ"ש