פענוח כתבי יד

 

 

ספר נאות השלום

להגאון רבי נחמיה גאביזון

מגאוני תיטואן במאה ה 17 

מתוך כת"י יחיד בעולם הנמצא באונברסיטת קולומביה נויורק  

מפענח הכת"י יעקב עובדיה

 

 

יד אלול  תשע"ח

 

 

040

  ומר אמר חדא ולא  פליגי וכו'   והלבושי שרד ומורי ז"ל כולם מודו זה לזה  וכולם יודו בפירוש אי הוה  דוקא  כשיתנו לתוך הכוס כשהוא חי ממש פרסיק"ו מן החבית  והי"מ הוסיפו  עוד  דגם בכלל חי נכלל שהכלי  ג"כ  יהיה שלם ולא פליגי  אהדדי כמ"ש"ל  וא"כ   בין לפירו  הי"מ יתנו היין לכוס  כשהוא חי     בכוס  שלם וגם לפירש"י לב' הפירושים  הנכללי'  בחד טעמא וימזגנו אח"כ ולפי הרי"ף נמי יתננו  לתוך  ה כוס חי וכ"ש מגיע לברכת הארץ כשימזגנו ואכ  לפי"ז מ"ש  רבי' הבי  ולב' הפירושים מעיקרא    דמילתא  אין  כאן   קושיא  כלל  דהא  דבעינן שיהיה חי  אינו  ענין לנתינת הכוס   ביין כל  עכ"ל   ע"כ   לפי'   כמ"ש רבינו  כמ"ש לב' פירושים  ה"ה  ב' הפירושים  שכתב רש"י על   התחילה  דברי ונחשבים  ב' כא' פי'  חי הוא הכלי או  היין בשעת נתי נתינתו לתוך הכוס  שיהיה  חי מן הארץ ולענ"ד   דברי הרב פרישה מובארי' ואין   כאן צ"ע  כמ"ש המאמ"ר ודוק.

 כתב  הרב"י  בסוף   הסי'  קנ"ז וז"ל כתב  בא"ח אבל יושב ומברך אבל מיסב מתעטף ומברך נראה מכך שיכול לברך כשהוא מיסב  עכ"ל ולכאו'  קשה דסבר דברי שזה היפך סוגית  הש"ס בסי' פג"ש   דף נא  ע"ב וז"ל  במתניתא תנא  אבל  כשהוא מהלך עומד אבל  כשהוא  עומד יושב   אבל כשהוא מיסב יושב  והלכתא בכולהו יושב וגם הרמב"ם והרא"ש  ז"ל   הביאו בפיסקיהם וגם  התוס' לא כתב כלום וזה תימא על  הרב  א"ח איך יפסוק  הלכה  כנגד הש"ס ובדוחק היה נ"ל לומר דגריסא אחרת  היה לו להרב  א"ח בשם  בש"ס אמנם מדכתב  הרא"ש ז"ל  כמ"ש   בנוסחה  דידן משמע דהכי עיקר הגירסא.  והיה נ"ל  דכיון הא"ח בש"ס דהאי דכולהו לאו  דוקא וקאי  למהלך ולעומד  אבל למיסב  כיון שהיה יושב מיסב לבד לית לן בה  אי נמי אפילו לומר  דכוונת הא"ח לפי'  דעת  הש"ס  דכולם מאי דאמרינן  דצריך להסב  לא משום  אימתא  דכיון  הוא מתעטף ה"ה מיסב  באימה וכאילו ישב  דמי ומאי דאמר בש"ס  דמיסב צריך לישב  הוא  דוקא  כשאינו מתעטף וכ"ז היה נ"ל לפרש דבריו כי  היכי דלא להוו  היפך הש"ס, אמנם  חזה הוית למ"ש  המאמ"ר שהביא דברי הרב  דרישה שתמה  ע"ז  וכתב הוא ז"ל  דאינו נכון דברי  הרב הדרישה, וכתב  המאמ"ר בסוף דבריו שאח"כ  עיין  בדברי  הא"ח  דף  לב  אות מ"ה שכתב  תחילה היוצא מהש"ס  ודברי הפוסקי'  דלעולם יושב ומברך ואח"כ  בסוף  דברו  כתב דמדברי  הירושלמי משמע שכל שהוא  הולך או עומד ומברך  אבל יושב ומברך אבל  מיסב מתעטף  ומברך נראה מכך שיכול לברך כשהוא מיסב עכ"ל   דלא כמשמעות הש"ס דילן והלכך לא  ק"מ על  הרב  הא"ח   ז"ל אמנם מדברי  הכנה"ג הב'  ס"ז  אמה א' נראה  דלא פליג  אתלמודא  דידן  והביא  לשון  הירושלמי  הנז' ו' הגם  לא כתב  הא"י נראה מכך  אבל מצאתי  בסמ"ג  דס"ל דהירושלמי פליג  אש"ס דילן  דכתב  דלא נקטינן  אהאי ירושלמי ומר"ן  בב"י  קיצר בלשונו וצרי' להגיה  בתחילת  דברי'  הא"ח תיבת ירושלמי משמע ושע"ז כתב נראה מכך  כס' הירושלמי  עכ"ל ודו"ק.