שלח

שם:

שדה חובה

תודה רבה

אנו נחזור אליך בהקדם

טלפון:

שדה חובה

דוא"ל:

שדה חובה

השאלה:

שדה חובה

שאל את השאלה שלך >

תשובה יומית

 שאלה

מה איסור באכילת בשר אדם?

תשובה

 יש חילוק בין בשר אדם חי לבין בשר אדם מת בשר אדם מת לכו"ע אסור בהנאה

 בשר אדם חי הוא  ענין אחר

 וכן בשר של גוי הוא עני' אח מבשר של יהודי.

  לרמב"ם בשר אדם  אסור מתורה  ואילו התוס'  סוברים שהוא מותר המתורה   טעם התוס' משום שיש  רק חשש שמא יתחלף לו בבשר בהמה טמאה,   הרשב"ש טען כמה טענות א'  אפי'  נאמר שהוא  מות' אבל הרי  אי אפשר לאכול בלי שחיטה?  שהרי התורה לא נתנה סמני שחיטה כמו בבהמה, ואם מצד  שהוא  אבר מן החי   בפרק גיד הנש'  אבר מן  החי נוהג  בין   טהורה  בין טמאה וכו'  דברי  ר"י ר"א אומר  רק טהורי' לא טמאין  ושניה' מקר'  אחד  דרשו  רק חזק לבלתי אכול מן  הדם כי הדם הוא הנפש  ר"א ר  ור"י סברי כל   שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על אבריו  ע"ש.

ומביא שם רמב"ן שנראה ממנו שמותר של אדם אבל מסיק להלכל  שכל מי שמתיר הוא למעשה ולא להלכה כי להלכה אין  דרך לאוכלו ולכן אסור לאוכלו.

 ובסיק  לפי שזה מה נהגו נשי' לבלוע   ערלת הזכרים   הברית מילה לסגולה ללדת זכרים  זה מות'  לפי התוס'  אבל לא   לפי  שאר ראשונים זה אסור.

 הנה  הראב"ד   משיג על הרמב"ם וטענתו ו שבשר אדם הוא איסור עשה והרי א"כ למה החלב שלו מותר  והרי היוצא מן הטמא טמא,

 עי'    שמים החדשים  מביא   את  המחלוקת הרמב"ם ותוס' ולא מכריע אח"כ מביא רשב"ש שכתב  אין תקנה לבשר אדם וכן הסכי' הרשב"ץ ואמנם לא הכריע מ"מ לאסור לאכול ערלת הזכרים.

  עי' קח"ד  כתב  ראה מוהלי' בוארהן נותני'  לאשה  לאכול ערלת הנמול   תצלנה   אזני' משמוע  אומרי' זה  סגולה למי שלא יולדת   [מקו' אחר כתוב סגולה  ללידת זכרים ],    הוא כותב שם  התיקון  היחיד שיש לערלהל הוא לשי' אותה בעפר  וזה עפ"י  הקבלה, וח"ו לאכול אותה  גם מי שמיבש אותה לא טוב עו שה.

 הוא  מבאר  שיש ל ה  דין של ערלה כמו  ערלה של פירות אסור בהנאה לשים  רק בעפר.

עי' רחמי' רבים      שאלה  אודות   ערלה של נפל   ומיצרים מהם תרופות וכן  עושים מהם עור  לכסות כוויות האם  הדבר מותר כתב שם   הרמ"א יו"ד כתב  שאחר המילה טומנים מילה בעפר  בכלי עם עפר או חול   והוא שואל  האם    אנו נשים בעפר אח"כ   נקח אתו מהעפר האם נצא יד"ח המנהג  לשים בעפר?  או לא? וכיון שענין מצותה   הוא שיש עני' אחר כי  כאן זה פקיו"נ וא"כ  קי"ל שמותר  להתרפא אפי' מאיסורי הנאה וא"כ הרי יש   כאן  כמה נדונים  מצד ביטול מצות  קבורת המת [כאן  מדוב ר ערלה של נפלים לא של חי]  וכן יש שאלה  של ניוול המת וכן  הנאה ממת והנה הצלה מכויות הוא  משום  פיקו"נ וא"כ  אפי' שיש מנהג  שאין לשנותו לשים  את הערלה  בעפר אך ענין פיקו"נ  יכול  לבטל מנהג זה] אמנם אם מדובר של נפלים לא ברור שיש בזה דין של לשים  בעפר    שהרי כל המילה הרי ק מנהג] ע"ש.

עי' עמק יהושע ח"א  יוד סי' לא הביא שם אחד  שכתב שהרשב"ש  מהמתירים והוכיח  שהוא טעות גמור, כי הרשב"ש מהאוסרים כמש"נ,

 ושם סי' לב הביא עני' של  איסור אכלת בשר אדם   הביא כמה ראשונים הביא דעת הרא"ש שבשר  אדם  חי מותר ורשב"א בתשובה כתב מסתבר אפי'  מצו' פרוש אין  בו וכ' נראה  דעת הטור למה לא  הזכיר איסור  כזה  שאם היה  האיסור   היה  לו להזכיר אותו,  ורק  גי  הנשה של אדם הוא אסור מהתורה,   עי' פרי תואר עצמו פסק כי  בשר אדם בעשה הראיה  כי  כתוב מי רגליו מותרים משמע דוקא מי רגלים מותרים אבל הבשר שלו אסור מביא מספר  פחד יצחק מעשה  בקרקא נפל תינו' תוך יורה רותחת מת התינוק אסור הדבש וזה לפי שיטתה רמב"ם שיש איסור עשה,  ולשיטת הרמב"ם  יש לחלק בין  בשר מן המת  שהוא אסור בהנאה כיון שמת אבל מן החי   אין  בו אבר מן החי כיון  שאדם אין בו  דין שחיטה,   הביא שו"ת יד אליהו דן  בדין אדם שנפלה  לו ליורה  היד   אסור לישראל או לבן  נח  אומר  פר"ח מתיר אבר מן החי  בב"ח   מהאדם ולא  מחלק בין ישראל לבן נח אפי'  מצות פרישה לית ביה וגם מתירי במת גוי  הביא בא"ח  בשר אדם אסור מהתורה  אבל העור מותר, והביא מה   שהביא   שפתי דעת צרי' להיזהר  כשקולף העור שלו  שלא יקלוף בשנים שיבא לאכול, ומה שנהגו נשים לבלוע ערלת הזכרים הוא איסור חמור,  אומנם מה שמשמע ממנו כי עור האדם הוא  אסור, זה לא  ברור משום שהביא כמה שתמהו עליו שאפי' עור קדשי' הוא מותר  אבל י"א שלא גרע משער, הכונה הוא אסור באכילה אבל לא  אסור  בהנאה,  העמ"י הו מעיר על בא"ח שני  הערות א' מה שכתב עור אדם  אינו אסור  יש לבאר הכונה אינו אסור בהנאה אבל  הוא אסור באכילה, ועוד מה שכתב  שאכילת ערלה איסור חמור הוא לא ברור כי הוא רק איסור  דרב'  א"כ    לא נקרא איסור חמור,  ואולי כוונתו הוא איסור עפ"י הזהר ולכן קרא לו  איסור חמור.

 עו"כ   עמי" לבאר בדיןהעור עפ"י מה שכתב השמ"ח  שערלת זכרים תלוי בפלוגתא רבוותא  יש  שני מסקנות אץ  שאין חילוק בין עור לבשר [מבואר שלמד  שערלה היא  גדר של עור בלבד]   ב.  לשמים  החדשים מבוא' שאין לחלק   בין  עור לבשר.

 עוכ"ש  יש לדון  מה  שחששו לא לתלוש העור עם   השינים שמא  יבוא לאכולו הרי העור אסור הראיה שגם שער אסור  ו תמה ע"ז א. שהרי שער אסור רק אחר מיתה וא"כ למה לגזור מחיים עם עור הוא אטו שער, הביא שם דעת רמב"ם מפורש מאכ"א פרק  ד הלכה כ"א  אלו שעורתיהם כבשרם  עור האדם כל  אלו כשהם רכות הם כמו בשר,   א"כ  מפורש  שעור האדם הרך הוא כמו בשר וכ'  התיו"ט שעור האדם הוא כמו עצם שאם ניטל אינו מתרפא כן עור  שנוטלים נעשה צלקת חשיב כמו עצם.

מקורות

עי' שו"ת הרשב"ש סימן תקיח ואעפ"י שאדוננו הרמב"ן ז"ל כתב כלשון הזה, והוי יודע דדוקא בבשר מן החי אבל במת אסור הוא בהנאה ומעגלה ערופה גמרינן בגזרה שוה, דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ומיהו בגוי איני יודע בו איסור הנאה דהא ממרים גמרי וצ"ע, ובמסכת שבת בפרק המצניע יש ראיה להיתר הנאה זו, עכ"ל. ומה שרמז רבינו ז"ל בפרק המצניע הוא דבירושלמי אוקמוה לההיא דהמוציא המת דהויא מלאכה הצריכה לגופה כשהוציא הגוי להאכילן לכלבו, כלומר שמת גוי מותר בהנאה, מ"מ אדמוקמה לאכילה למה לי לכלבו אף לו שרי, אלא נראה שאין שום צד להתיר בשר האדם לאכילה, אעפ"י שהוא מותר מעצמו אבל אין דרך לאוכלו, ונפל סכינא בבירא וכלם לא אמרוה אלא להלכה אבל למעשה אסור. מכל מקום יצא לנו לפי זה איסור למה שנהגו הנשים לבלוע ערלת הזכרים שחותכין בעת המילה כדי להוליד הזכרים, אבל לדעת התוספות שרי דהא לא מחלפי בבשר בהמה טמאה, ולא גרע מדם דגים שכנסו דאית ביה קשקשין דשרי משום דאית ביה היכרא והכא נמי הכי, ומה שכתבתי די לכל מה שנסתפק לך לפי דעתי.

עי' השמים החדשים יו"ד סי' ה' כתב רמ"א יו"ד סי' עט סעי' א בשר אדם אסור לאכלו מהתורה והתוס' כתבו שהוא מותר וכתב לפי זה מה שנהגו נשים לבלוע ערלת הזכרים כדי להוליד זכרים הוא תלוי בפלוגתא.