שלח

שם:

שדה חובה

תודה רבה

אנו נחזור אליך בהקדם

טלפון:

שדה חובה

דוא"ל:

שדה חובה

השאלה:

שדה חובה

שאל את השאלה שלך >

תשובה יומית

שאלה

האם מותר ליטול ידים מכלי שיש לו סדק דק בתחתיתו ?

 תשובה

אין ליטול מכלי עם סדק והשיעור  אם הוא טורד טיפה אחר טיפה.

 להשיעור שמבואר בפוסקים שו"ע  ומטה יהודה   הוא כונס משקה הוא שיעור עדשה, אם טורד טיפה אחר טיפה ידוע שהוא כונס משקה  ואם  לא  צרי' בדיקה לשים במים לראות אם נכנס מים.

אם אינו כך מותר ליטול אפי'  בברכה.

מקורות

 עי' שולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קנט סעיף א אין נוטלים לידים אלא  בכלי; וכל הכלים כשרים, אפילו כלי  גללים (פי' כלים עשויים מרפש בקר ועפר), וכלי אבנים, וכלי אדמה;  וצריך  שיהא מחזיק  רביעית; ואם ניקב  בכונס  משקה, דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב, והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו, אז  בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה.

עו דכתב סעיף ב  וה"מ שנוטל דרך פיו למעלה, שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי, ונמצא שאין המים באים ע"י מהכלי;  אבל אם נוטל דרך הנקב, שרי,  כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה.

עי'  מטה יהודה לרבי יהודה עייאש, הלכות נטילת ידים סימן קנט ואם ניקב בכונס משקה דהתנו שאם יעמדו אותו וכו' איתא בפרק בא סימן דף מ"ט ת"ר כיצד בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה אם לאו? יביא עריבה מליאה מים ונותן קדירה לתוכה אם כנסה ר"ל אם נכנס משקה לתוכה בידוע שכונס משקה ואם לאו כידוע שמוציא משקה. ריה"ו אומר כופף אזני קדירה לתוכה ומציף עליה מים ואם כונס בידוע שכונס משקה ואם לאו בידוע שמוציא משקה, או שופתה ע"ג האור אם האור מעמידה בידוע שמוציא משקה ואם לאו בידוע שמכניס משקה. ר' יוסי אומר אף לא שופתה ע"ג האור מפני שהאור מעמידה אלא שופתה ע"ג הרמץ אם רמץ מעמידה בידוע שמוציא משקה ואם לאו בידוע שכונס משקה. היה טורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה וקאמר בגמרא מאי איכא בין ת"ק לריה"ו אמר עולא בעומד ע"י הדחק איכא בינייהו ופירש רש"י ז"ל ריה"ו אומר לא כן בודקין אותה דהא קולא הוא דאיידי דדחיק להן לשוליים אמאי עיילי מייא אפילו בנקב קטן אלא הכי בדקינן לה כופה פי הקדרה לתוך העריבה קודם שנותן המים ואח"כ נותן מים בעריבה עד שיהו מים צפין על שוליה אם כנסה וכו' אם האור מעמידה שלא יצא המשקה בידוע שנקב קטן הוא ואינו ראוי להכניס משקה שהאור מעמיד אפילו נקב גדול. היה טורד טיפה אחר טיפה כלומר וזו נמי בדיקה אם נתן תוכו מים והן יוצאין טיף אחר טיף בידוע  כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי הלכך : מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת אין נוטלים ממנה ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה שכונס משקה. כינוס ע"י הדחק איכא בינייהו לת"ק הוי כונס כדפרישית עכ"ל. ופסק הרמב"ם ז"ל ריש פרק י"מ מהלכו'  כלים כדעת ת"ק דסתם לן תנא כוותיה וכתבו הטור והש"ע כאן דאע"ג דר' יוסי משמע דס"ל כריה"ו דהא שלל אפילו שפיתה ע"ג האור דמכשיר בה ריה"ו ובעלמא קי"ל הלכתא כר' יוסי וטעמו ונימוקו עמו שאני הכא דסתם לן תנא דלא כותיה, ועיין בתי"ט בס"ט דמשנת פרה משנה ה' מה שדקדק על מרן כ"מ ונכלל זה :

עוכ"ש ומ"ש מוהר"י קולון ז"ל דכונס משקה הוא נקב רחב כמו עדשה אחת הביאו מרן ב"י אפשר שהוא פוסק כרבי יוסי דבעינן נקב גדול וסובר מוהרי"ק דשיעורא דרבי יוסי הוא שיעור עדשה דמה שכתב מרן נ"י דכדי לחוש לדברי התוספות בהך דאי בזיע דוולא בכונס משקה דמטבילין בו את הידים דלקמן ס"ז דמצרכי נקב גדול כ"כ עד שהמים מקלחין כתב מוהרי"ק כן ולא לענין טבילת ידים שהושג טהרת ידים, דאלו טבילת כל הגוף במקוה ממש הא קי"ל דניצוק אינו חיבור במקוה וגם עירוב מקוואות בענין כשפופרת הנוד. נראה דוחק בכוונת מוהרי"ק דא"כ לא הי"ל לסתום דבריו בדין נטילה ואם בא לחדש להחמיר לענין טבילת ידים נפקא מינה קולא לענין נטילה. ואיך שיהיה אנו אין לנו אלא דעת הטור והש"ע ושני הדינין שוין בין בנטילה בין בטבילה לקמן סעיף ז'. ודע דבטורד טיפה אחר טיפה כתב הרב בית חדש והביא דבריו גם הרב מג"ד ס"ק ב' דהוי ג"כ בדיקה דסתמא היא ואתייא ככ"ע ונראה דלעניין כשטורד דהוי כונס משקה ודאי הוא אבל אם אינו טורד ולומר עליו דהוי מוציא משקה, הא ליתא דוה שטורד הוא נקב גדול ובודאי דהוי כונס משקה ולית ביה ספק משא"כ כשאינו טורד עדיין הוא בספק ולעולם צריך בדיקה רשימה על המים ולכך לא נקט התנא ההפך ואם לאו בידוע שמוציא משקה כדנקט בכל החלוקות ודו"ק:

עי' מענה לשון סימן מ"ד בהלכות כלי לנטילת ידים [או"ח סי' קנ"ט ס"א, מ"ב, ס"ה, ס"ז, ס"ח. קס"ב ס"ג] נשאלתי בהא דמחמירים בעולם הישיבות שלא ליטול מכלי שיש בו פגימה קטנה בשפתו אם יש לזה מקור בהל' או שזה סתם חומרא בעלמא. וכן בהא דנהגו למחות כאלו שנוהגים ליטול ידם מקומקום דרך הפיה שיוצאת ממנו כעין צינור אם זהו פסול מדינא ואם עדיף ליטול מהפיה הזאת  היוצאת ממנו או יותר טוב ליטול דרך פיו. וזה יצא ראשונה בשו"ע או"ח סי קנ"ט ס"א אין נוטלין לידים אלא בכלי ומקורה בחולין ק"ן, דסמכוה רבנן אקידוש מי חטאת של אפר פרה או על קדוש ידים ורגלים במקדש דבעי כלי, ושם פסק בשו"ע וצריך שיהא מחזיק רביעית ואם ניקב ככונס משקה וכו' אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפי' אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה דינה כאן ברור שבעינן כלי שיוכל להחזיק כל שיעור נטילה ואם ניקב בכונס משקה בטל ממנו שם כלי לגמרי, אפי' אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה ואמנם ממשיך שם השו"ע בס"ב וה"מ נוטל דרך פיו למעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצא שאין המים באים ע"י מהכלי, אבל אם נוטל דרך הנקב שרי כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה (וכ"ז הם דברי הרא"ש על הגמ' שם). הנה יוצא לפי הביאור של השו"ע דחזינן כאלו מהנקב ולמטה הוי כלי בפ"ע והחלק העליון כאלו שנפרד ואיננו מפריע לשם כלי שלם שיש מן הנקב ולמטה.     והנה עפ"ז נר' פשוט דבקומקום כזה לא גרע מנקב, והיות ומן הנקב ולמטה מחזיק רביעית מותר ליטול דרר הפיה שלו אבל לא בדרך פיו כי שם אין לו שם כלי ולא מפריע בזה מה שיש חלק מהפיה ולמעלה דחזינן את זה כאלו נפרד ממנו ומן הנקב ולמטה הוי כלי המקבל רביעית, לפ"ז יוצא דכל מאי דאוסרים בזה הוי רק חומרא בעלמא אבל לעיקרא דדינא בודאי מותר, וגם אפי' אם יש פגימה בשפתו לא נפסל מלהיות כשר לנט"י אפילו  אם תהיה פגימה בכונס משקה, שהרי מאותה פגימה עצמה יוכל ליטול ובפרט שלפעמים מחמירים בפגימה כחגירת הצפורן שנר' לענ"ד שאין לזה מקור לאסור אמנם הנה ראיתי למשנ"ב בדין זה שכתב שכל זה הוא דעת השו"ע שהעתיק לדינא את דברי הטור אבל הרבה פוסקים חולקין בזה וס"ל דבכלי חרס המיוחד למשקין אם היה נקב בכונס משקה חשוב כאלו הוא שבר כלי ואין נוטלין ממנו כלל אפי' דרך הנקב, וא"כ לכאו' לדעה זו יש להחמיר והיא דעה שהובאה להל' בהרבה אחרונים (וכן הסיק המ"א בשם  הרמב"ם והרשב"א) אשר ע"כ יש מקום להערה בזה, ואמנם עכ"ז נר' לדחות מכמה טעמי תריצי, א. דקדק המשנ"ב בל' לומר דככלי חרס המיוחד וכו' דזאת היא טהרתו אכל כלים ממינים אחרים שלא נטהרים בניקב ככונס משקה בודאי שמותר וא"כ הקומקומים הם של מתכת ובזה יוצא דלכו"ע מותר לכתחילה כפסק השו"ע.ב. ועוד נר' לענ"ד דאפי' לדעת המחמירים בנקב היינו שבזה הוי שבר בלי דבטל ממנו שם כלי אבל אגב הכלים לא נתבטל מהם שם כלי והרי דרכם בכך, וכך הוא הכלי עשוי מבית האומן בתחילתו. זיל בתר טעמא דבלי נקוב א"א להשאירו מיוחד למשקה המשקה זב ממנו משא"כ בכלים אלו דלא זב מהן, ובזה הוי ככלי שלם בלי ספק ולא גרע מהא דס"ה שכלי שאינו עומד אלא ע"י סמיכה וכלי שמלא נקבים מתחתיו וכו' דהואיל וכך הוא עיקר תשמישו מותר אפ" לכתחילה, ודברי הרמ"א שם וכ"ש כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחילה נעשה לקבל ע"י כך, וא"כ כ"ש בנדו"ד דמרים כל הכלי ולא רק פותח הברזא וא"כ הוי ממש ררך נטילה דבודאי מותר לכתחילה. חור דקומקום גדול הוא, ותיכף ומיד עובר ע"י הרביעית, וא"כ גם מצד זה אין חשש כלל דהרי השיעור לזה מבואר בשו"ע בסי' קס"ב מ"ג נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו וכו' ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחילה טופח ע"מ להטפיח הר"ז טהורה וכו' וכאן יותר מטופח ע"מ להטפיח איכא וז"פ. ואמנם שם המנ"ב כ' יש מאחרונים שכ' דדוקא בדיעבד א"צ לחזור וליטול אבל לכתחילה צריך ליטול בכ"א כל היד ול"צ בשפיכה אחת אלא אפי' בשתי שפיכות כל שלא שהה בנתיים כלל כשפיכה אחת דמי. והנה גם פה יוצא שבודאי לא נשטף חצי ידו ברגע אחת, אמנם המדקדק יראה שכוונתו שם למה שהמשיך וע"כ אם נוטל ממי האנדפאס וכו' דזהו כלי שפותחים את הברזא ומרימים אותה והמים נשפכים מעט, ועוד פעם צריך ללחוץ ונשפכים ג"כ עוד מעט, דבזה יש הפסק בין שפיכה לשפיכה אבל כאן לא מפסיק בנתיים כלל הקלוח, ובזה נר' פשוט להתיר, וזה מדוקדק גם בלשונו שכתב אלא אפי' בשתי שפיכות כל שלא שהה בנתיים, וכאן הרי אינו שוהה כלל, וגם יש מתירין בזה אפילו שנפסק קצת הקילוח וכמבואר בכף החיים סי' קס"ח סק"כ עיי"ש. ולכן מכל הלין ראיות אין לאסור קומקום לנטילה אפי' לכתחילה מעיקרא דדינא. וטובא מינה חזיני לב"י בשם סמ"ג וסמ"ק דהם סוברין להיפך דדוקא דרך הנקב מותר אפי ניקב כמוציא משקה לבד והרי שם נוזל טיף טיף וכבר תמה בזה בביאור הלכה על שי' זו דלפי מה שכ' המ"א והא"ר דהיכא דאינו שופך הקלוח בב"א הוא כעין נטילה לחצאין. ועכ"מ לדעתם מותר, וגם לדעת המ"כ נר' דמשיג עליהם רק משום דעביד טיף טיף ואין זה קלוח נמשך אלא נפסק אשר ע"כ פשוט הדבר כנ"ל דבקומקום לית ביה פקפוק כלל. אלא שנראה לצאת לידון בדבר חדש והוא דלכאו' יש מקום לאסור מטעם אחר, והוא דכאן המים יוצאים דרך הצינור והוי כחציצה בין הכלי לקלוח היוצא מן הכלי והוי כעוברים דרך כלי הפסול לנט"י והוי כאינו נשפך מהכלי על ידו אלא מהכלי לצנור היוצא ממנו ואח"כ נשפך על ידו, דצנור זה הוי ככלי שאין לו בית קבול דפסול לנט"י ועפ"ז יש לכאו' לפוסלו אפי' בדיעבד, אמנם נר' דיש להביא ראיה להתירא מהא דלקמן ס"ז, צריך שיבואו המים מכח נותן לפיכך צנור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהן מפני שאינם באים מכח אדם וכו' הרי כאן מבואר דכל החסרון שלהם משום שאינם באים מכח גברא הא לא"ה מותרין אעפ"י שעוברים דרך צינור הרי יוצא דצינור אין בו פסול, ועלה על דעתי לחלק דיתכן דאותו צנור מחזיק כשלעצמו רביעית בבית קבול שלו משא"כ בפיה הקטנה דיתכן שאינה מחזקת רביעית, ועוד דהוא עשוי כאלכסון בדרך שאין המים נחים בה אלא ששופכין דרכה, אבל אם מכח זה נר' דליק דהרי הצנור היה לנו לפוסלו אפי' אם הוא מחזיק רביעית משום דאינו כלי כלל ובע"כ משום דשפכו לו מכלי כשר הוא לא נקרא חציצה וא"כ ה"נ בנדו"ד.

עי' פסקי נט"י להגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א וז"ל כלי שניקב פחות מכונס משקה סימן קנ"ט סעיף א'

כלי שניקב ביוצא משקה מותר ליטול ממנו דרך פיו, אפילו אין למטה מן הנקב שיעור רביעית, ומותר ליטול עם ברכה, על  נטילת ידים.

ובכלי שנקבו בכונס משקה, מותר ליטול דרך הנקב עם ברכה, וכדעת השו"ע.

מקורות וביאורים א-. חולין (קז.) : "ואמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים" והטור סימן קנט, סעיף ט כתב שכלי שניקב בכונס משקה, שהוא נקב גדול מנקב שהמשקין שבתוך הכלי יוצאין בו, אז בטל מתורת כלי, ואין נוטלין ממנו לידים, ע"כ. ומשמע שאם הוא כלי שניקב פחות מכונס משקה, הרי הוא כלי גמור, ואין שום תנאים בנטילה מכלי שכזה. ואפילו דרך פיו למעלה מותר ליטול מעט.

ותו, דבכלי שיש בו נקב ככונס משקה, מותר ליטול דרך הנקב, וכל איסורו הוא דרך פיו למעלה, אם כן כלי שניקב בפחות מכונס משקה, מותר ליטול אפילו דרך פיו, שאל"כ, הרי יצא שכלי שניקב במוציא משקה וכונס משקה שוים.

ב-. והרא"ש פרק כל הבשר  כתב, וזה לשונו : וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מן הנקב מותר ליטול דרך הנקב אבל לא דרך פיו, דלמעלה מן הנקב לא חשיב כלי, ע"כ. ודייק הב"י סימן קנט ומשמע דקאי אניקב בכונס משקה. דלעיל מיניה, וא"כ כל שהנקב פחות מכונס משקה כשר ליטול ממנו אפילו דרך פיו עכ"ל.

והדיוק נראה יותר מזה שלא כתבו שום הלכה או חילוק בנקב פחות מכונס משקה, ומשמע אפילו לא מכיל רביעית למטה מהנקב מותר ליטול ממנו.

והרשב"א (חידושין חולין ק"ז, ב', ד"ה ולענין שעור) כתב : והוא שלא יהא מנוקב בכונס משקה, כלומר והוא שיהא הנקב במקום שלא ישאר בכלי שיעור לקבל רביעית אין נוטלין ממנו לידים. ע"כ. ומוכח כנ"ל : שכל החסרון רק בנקב של כונס משקה. ואז רק אם לא ישאר בכלי שיעור לקבל רביעית.

והוסיף הרשב"א : וכתוב בספר התרומות, שצריך שלא יהא נקב במקום שהמים עוברין כששופכין על ידיו. שמן הנקב ואילך אין תורת כלי עליו. אבל אם המים נופלין על ידיו מן הנקב ודאי כשרות דהוה ליה כברזא". עכ"ל והוא כנ"ל וכ"כ הריטב"א, ובמרדכי לברכות רמז קצת.

ג-. והמאירי חולין מעש א) כתב : "ואם ניקב הכלי בכונס משקה אסור, לפי שהכלי עצמו פסול לנטילת ידים, שכל כלי שניקב בכדי כונס משקה ר"ל שיוכלו להכניס משקה בכלי דרך בו אין נוטלין ממנו. עכ"ל.

ומוכח שפחות מנקב כזה תורת כלל עליו, ומותר ליטול ללא תנאים.

ד-. ובתורת הבית הקצר גבית ששי שער שלישי כתב : כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקין כשאדם מושיבו על המים הרי זה פסול, בד"א בזמן שניקב בשולי הכלי עד שאינן מקבל רביעית מן הנקב ולמטה, אבל אם מקבל רביעית מן הנקב ולמטה כשר. ע"כ והוא כנ"ל, ומשמע שאם ניקב פחות מכונס משקה לאו שמיה נקב כלל, ומותר ליטול כרגיל.

ה-. והנה בתורת הבית בית שישי שער שלישי כתב, וז"ל: "וכלי שנשבר אע"פ שמקבל רביעית למטה מן השבר, כתוב בספר התרומה שאסור ליטול ממש, דכל שלמעלה מן השבר אין לו תורת כלי ושבר כלי הוא, ומ"מ אם דרך השבר תרין המים על ידו מסתברא שהוא מותרת דה"ל כברזא, עכ"ל. וע"ז כתב הרשב"א, ומסתברא דאפילו נשבר, כל שלא טהר מחמת שבירתו, עדיין כלי הוא, ואין מחלקין את הכלי לשנים, וכל שמקבל רביעית ואין שברו גדול כל כך שיטהרנו מידי טומאתו, מותר ליטול ממנו לידים. עכ"ל.

והנה המג"א סימן קנט ס"ק ג פירש וז"ל: במה דברים אמורים בניקב בכונס משקה שרי ליטול כשמחזיק רביעית, בכלי שאין שבירה זו מעלה אותה מטומאתה, כגון כלי המיוחד לאוכלין דשיעורו כמוציא זית, אבל כלי שניקב נקב המעלה אותו מטומאתו, כגון שניקב במוציא זית, או שמיוחד למשקין ששיעורו בכונס משקה, אסור ליטול ממנו דהוי שבר כלי אפילו דרך הנקב, וכ"כ רבינו ירוחם בשמו, וכו'. וזהו דעת הרמב"ם ברכות ו, יא שכתב סתם כלי הנשבר שבירה המטהרתו אין נוטלין ממנו, וזהו דעת הטור שהביא דברי הרמב"ם לאשמועינן דכל כלי לפי ענינו, ובגיסטרא שיעורו כמוציא משקה. ובכלי חרס המיוחד לאוכלין שיעורו כזתים, וכו'. ואז אפילו כל הכלי מחזיק רביעית פסול, אפילו לייעול דרך הנקב, והא דכתב הטור דלא מהני יחוד לזתים היינו ליטול דרך פיו, או כשאינו מחזיק רביעית מהנקב ולמטה, עכ"ל.

ויוצא, שבשיעור פחות מכונס משקה מותר ליטול ממנו אפילו דרך פיו אם אינו גיסטרא, ובכלי המיוחד למשקין, אם ניקב בשיער כונס משקה אסור ליטול אפילו דרך הנקב. והוא שלא כפי שנתבאר לעיל, ולא כמסקנת השו"ע.

ו-. ושאני דעת השו"ע דבכל הכלים משערינן בכונס משקה, דאע"ג דלענין טומאה לא נתנו שיעור בכונס משקה, אלא בכלי המיוחד למשקין, אבל כלי המיוחד לאוכלין שיעורו כמוציא זית וכו'. מ"מ כיון דרבא לא הזכיר אלא דין דכונס משקה ש"מ דמידה זו אוחז בכל הכלים, ועיין כף החיים סימן קנ"ט ס"ק ז'.

ז-. ובכלי שניקב במוציא משקה, לפי השו"ע מותר ליטול אפילו דרך פיו, ואפילו אינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה, וחשיב כאילו אין בו נקב.

ומיהו דעת הסמ"ג והסמ"ק להחמיר אם ניקב בכונס משקה, ואין נוטלים ממנו כלל אפילו דרך הנקב, ואם ניקב במוציא משקה, דוקא דרך הנקב ומקבל רביעית תחת הנקב.

וכתב כף החיים, שאם נוטל בכלי שכונס משקה דרך הנקב, או מוציא משקה דרך פיו, יטול ללא ברכה, משום דקיי"ל סב"ל כנגד מרן. והגם דנט"י מדרבנן וקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ סב"ל.

וצ"ע הא הוא ספק במצוה, ולא בברכה, והו"ל לקיים את המצוה שהיא מדרבנן, וממילא לברך.

ח-. והנה לשיטה זאת שיש להחמיר כהסמ"ג והסמ"ק וסב"ל, יש לברר מה דינו של כל שהוא כמוציא משקה ליטול דרך פיו, וכן דרך הנקב.

והנה דעת הסמ"ג והסמ"ק שבכלי שיש בו נקב במוציא משקה נוטלים רק דרך הנקב, וא"כ לדידן דקיי"ל סב"ל, הרי יצא שדרך פיו אמרינן סב"ל ולא יברך.

אבל ליטול דרך הנקב, כו"ע מתירין ויטול עם ברכה.

אמנם בביאור הלכה ד"ה והוא גדול, הקשה איך התירו לכתחילה ליטול באופן זה, לפי מה שכתב המ"א, לקמן בסימן קס"ב ס"ה, ובא"ר שם. דהיכא שאיש שופך הקילוח בבת אחת, הוא כעין נטילה לחצאין, ועל כן אין להתיר בזה אלא דרך פיו, עכ"ל הביאור הלכה.

וא"כ לא שייך ליטול דרך הנקב אלא רק דרך פיו, ואמנם כף החיים כתב מנימן קנט סק"ט) סב"ל, ודרך פיו יטול ללא ברכה.

ולמסקנה אם הוא נקב כמוציא משקה ומחזיק רביעית תחתיו מותר ליטול דרך פיו לכתחילה ועם ברכה, כדעת מרן השו"ע, וכן פסקו הגר"ז והדרך חיים.

ויש מקום להקל, אפילו אין מכיל רביעית מהנקב ולמטה, ולברך, כערך השלחן וכפשטות הגמ'.

וכן כתב החזו"א, או"ח סימן כ"א ס"ק ג' ד"ה ונקטינן להלכה, דאם ניקב כמוציא משקה, אפילו למטה מרביעית, נוטלין ממנו וכדעת השו"ע.

ובחזו"א, סימן כ"א ס"ק ב' מ"ב כתב, וז"ל, מ"ב סימן קמ'ט סק"ח כתב דיש להחמיר במוציא משקין בלא נשתייר מן הנקב ולמטה רביעית, ובשעה"צ סק"ו, כתב טעם חומרא זו, משום דממ"א משמע, דהרשב"א ס"ל לסמ"ק וסמ"ג בזה, והדברים תמוהים, דברשב"א, כפי פירוש המ"א, מבואר בהדיא דדין כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו, היינו בלא נתבטל בנקב זה מדין כלי,  בכלי עץ או בכלי חרס, ומיוחד לאוכלין דשיעורו בזיתים, ולפיכך אין הנקב פוסל אלא למטה מרביעית, וא"כ מבואר בהדיא דאפילו למטה מרביעית בעי ככונס משקה.

ולא סגי במוציא משקה, וכ"ה בהדיא ברשב"א בתורת הבית הקצר, דנקב למטה מרביעית בעינן ככונס משקה. וא"כ מבואר דעת רשב"א כדעת - הרא"ש והטור, וזה גם דעת סה"ת שלא הזכיר רק שבר ולא הזכיר לפסול במוציא משקה, וזה גם הכרעת תרה"ד. עכ"ל. 

וא"כ נראה להלכה שבנטילת ידים. כשהספק בנטילה והכריעו הרא"ש והטור והשו"ע, ונראה שכן הוא דעה הרשב"א. וסה"ת, ותרומת הדשן שמותר ליטול בנקב ביוצא משקה, אפילו הנקב למטה מרביעית, ועם ברכה.