הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

ספר תוקפו של יוסף לרבי יוסף אלמליח זצוק"ל ​

הוקלדו ראש משביר בירדוגו באר מים חיים דאבילא  ואהל יעקב ששפורטאש והופצו לציבור באוצר החכמה ובהיברו בוקס וחלקם בפרוייקט השו"ת בעז"ה הכל באותיות מרובעות מאירות עינים.

[ובכך השתפרה יכולת החיפוש פי ארבע על פי בדיקה שעשיתי במצב חיפוש בין הגרסא הישנה לבין החדשה על מילה מסוימת]

 

 

  

 

 

 

 

לט, א

פטירת כהר"ח הנזכ' לכן בא למניין בחצי החזקה או רביע  מפאת השטר' שהיו על מורישם  כי כיון שהיתה משועבדת לב"ח של מורישם לא הניח ליורשים מה לירש כדי שיבא בע"ח של היורש ליפרע ממנה ועמדו ב"ד ע"ז לפני ב' מב"ד וחיבו להרי"ל להביא שבועת הר"ש בנקיטת חפץ כדין בעל חוב מוקדם שקודם לב"ח מאוחר שצריך לישבע תחלה שלא נפרע ולא מחל  ואז יגבה חובו תחלה ואינה מועלת  לו הנאמנות  לגבי בע"ח מאוחר ואז יגבה הרי"ל תחילה  החובות שנמסרו לו שהיו על ר"ש המוריש הנז' מחצי החזקה שנשתעבד לו המוריש עצמו  כי הרי"ל הנזכר לא נמסרו לו השטרות  כ"א אחר פטירת  הר"ח אחיו  ולא שייך לחייבו שבועה שלא נפרע מאחיו חלקו. ולאחר שחייבוהו ב' מב"ד להביא שבועת הרש"א שלא נפרע מהשטרות כלום אע"פ שיש מי שפוטרו כיון שיש לו נאמ"ג לב"ך ועב"ך וזה הב"ח  הב' אינו נושה כ"א כב"ך שהוא כהר"ח היורש  וכמש"ל אעפ"כ  כיון שחייבוהו ב' מב"ד הלך הרי"ל  והביא להרש"א סופר ועדים והשביעוהו בנק"ח  תפילין הקדש   כשר וכך  אמר  הריני נשבע שלא נפרעתי ולא  מחלתי באותם   שטרות ד"י כונ"ת נסא"ל לר"ש לפאסי שמסרתם לר' יוסף  לפאסי כולם  אלא שלא א' שהוא נשבע  ע"ד המב"ה ולא ע"ד ב"ד  כדרך הנשבעין.  ועוד חזר בו הרד"ע ותבע להרי"ל בחצי החזקה  כיון שלא נשבע הרש"א  ע"ד המב"ה או ע"ד  ב"ר עד שיחזור  עוד לישבע בס"ת  כדרך הנשבעים, והנ"ל   בזה ששבועתו שבועה אף  שלא אמר ע"ד ב"ד  כיון שלא נשבע אלא  אחר שנתחיב בב"ד  ע"ד ב"ד מקרי שזה שצריך שיאמרו לו העדים המשביעים אותו שלא על דעתך  אנו משביעים אותך אלא ע"ד  ב"ד וכו'  כמ"ש  סי'  פ"ז ס"ב איגד אינו אלא איום שאינו מעכב בדיעבד כדמוכח שם ואפי'  לכתחילה איתא התם סכ"א דא"ץ איום אלא בשבועה הבאה ע"י טענת ודאי של התובע אבל שבועה הבאה   ע"י טענת  ספק   בין של תורה ובין של דיבריהם  א"ץ איום אפי'    לכתחילה והא דכתב מהרי"קש סס"כג וז"ל  קפץ ונשבע  אבל לא נשבע ע"ד ב"ד ב"ד חוזר התובע להשביעו  ע"כ דוקא   כשקפץ ונשבע שפירושו  קודם שנתחייב בבי"ד  אבל לאחר שנתחיב בבי"ד  דלא מקרי  קפץ  אפילו   לא אמר שהוא נשבע  ע"ד ב"ד אינו חוזר  להשביעו משמע שזהו ע"ד ב"ד  כיון שנתחייב  עפ"י ב"ד. וכן  מוכח להדיא מהב"י שהביא    בשם מ"ב ורי"ו  בשם התו'  שדברי מהריק"ש   לקוחי' מהם  ז"ל מ"כ  מה שטוען  שמעון שקפץ. ונשבע   קודם שנתחייב  אלו היה חייב  שבועה לא היה נפטר מכך  שצרי' לאחר מעב"ד  וכו'  כ"כ  רי"ו   בשם התוס'  שמחוייב שבועה  שקפץ ונשבע יחזור וישבע  ע"ד  ב"ד ועיין בהר"ן  ומרדכי  פרק השולח  גבי הא דמודה  רב בקופצת   הרי להדייא  דקפץ ונשבע  היה קודם  שנתחייב בב"ד ומשום דקודם מעב"ד לאו כלו' הוא. ובכנה"ג   בהגב"י    אות נג מבואר יותר שכ' ע"ז  שהטעם הוא שצרי' לישבע אחר שהב"ד  כמ"ש בסמוך.  והוסיף  לומר  דלפ"ז תשובת הרשב"א  שהביא  רבינו מחו'   כ"ג חולק ע"ז  וכו'  ואולי יש חילוק  בין  קפץ ונשבע לנשבע מדעת ב"ד  או מדעת  חבירו  עכ"ל. הרי מבואר מדברי הרב שקפץ   ונשבע  הוא  קודם שנתחייב השבועה בב"ד משום שצריך  לישבע  אחר מעב"ד. וג"כ מוכח מדבריו  דע"ד ב"ד פירושו הוא מדעת ב"ד  או מדעת ב"ד.  וא"כ בנ"ד שלא  קפץ ונשבע מעצמו  אלא לאחר שנתחייב   בב"ד שבועתו שבועה  אף שלא  אמר ע"ד ב"ד שאינו אלא איום  שאת שבועה הבאה  על טענתץ ספק וגם מדברי המהריק"ש שקבע דבריו