הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

 

 

 

נתחיל בעזרת ה'

 

ספר מעיין גנים על השלחן ערוך להגאון רבי אליעזר די אבילא המכונה רב אד"א

 

 

ח, א

להם חולין לכתחילה ולפ"ז צריך   לומר  דס"ל   לרש"י  כמ"ש  הרשב"א  בחידושיו  שאין זו קושיא  דהכי אורחיה דתנא והכי נמי משמע ממ"ש  רי בס"פ  לולב  הגזול דקטן היודע לאמן את ידיו לשחוט  אעפ"י שאינו יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ומשמע  אפילו לכתחילה וכמ"ש הר"ן  דאי בדיעבד פשיטא  דמותר     כיון דאחרי' עומדי' ע"ג אם אינו יודע לאמן  ידיו מידי  דהוי שוטה  וכדתני  במתני' פ"ק  דחולין  אלא ע"כ  דלכתחילה  נמי שחיט   כיון שיודע לאמן את  ידיו אע"פ  שאינו  יודע  הלכו' שחיטה  אלא   שלכאו'  אין  נראה כן  מדברי  התוס'  שכתבו שם  דמפרשי  נראה דאם אינו יודע לאמן את ידיו אפילו שראוהו גדול  אסור לאכול משחיטתו ע"כ נראה מדברי'  דמש' להו  דמיירי בדיעבד ולהכי לא קתני הרי זה שוחט אלא מותר לאכול  משחיטתו   דאי לכתחילה  קאמר  פשיטא שאסור לשחוט לכתחילה אעפ"י   שאחר רואהו  וכדאמר  בפ"ק  דחולין  זאת אומרת אין מוסרי' להם  לכתחילה וכדדייק נמי סיפא דקתני  וכולן אם שחטו   וכו' דמש'   דוקא  דיעבד אבל אם נפרש  דהכא בס"פ לולב הגזול  נמי מיירי  בדיעבד ואפ"ה  אינו מותר לאכול משחיטתו אלא אכ  יודע לאמן  את ידיו אבל אינו יודע לאמן את ידיו הולך כמעשה קוף  בעלמא דעביד  דדריס ולא חזו ליה  כיון שאינו יודע לאמן את ידיו מתני' פ"ק דחולין  מיירי בקטן שיודע לאמן את ידיו  ושוטה נמי   אע"פ  שאינו בר דעת  השתא מ"מ   עדיף מקטן שאינו יודע לאמן את ידיו וכן צ"ל לדעת  רב שכתבו הג"ה   אשרי שכיון דגדול עוע"ג  כיון שאינו יודע  הלכות שחיטה אינו יכול לשחוט וש"מ דקטן  היודע לשחוט  מותר לאכול  משחיטתו  היינו בדיעבד משמע  א"כ מפרשי ליה במומחה אפ"ה  עוע"ג גדול הוא דאכלינן משחיטתו אפילו לכתחילה אבל בלאו הכי לא ישחטו לכתחילה  וכן נראה מתוך דברי הרא"ש   שכתב בריש  חולין דקטן דמתניתין  שאינו שוחט לכתחילה  אפילו  כשאחרי' עוע"ג  היינו שלא  הגיע לחינוך שידע לאמן את ידיו אבל קטן מומחה  ויודע לאמן את ידיו  שוחט לכתחילה  כשאחר עוע"ג  הרי שכתבו  בפירוש  שאין  שוחט לכתחילה אפילו  יודע לאמן את ידיו  אא"כ   הוא מומחה שלא חש לבאר  ברישא  דקטן   דמתני' היינו  שלא הגיע לחינוך  אפילו  הוא מומחה פשיטא  דלא עסקינן כשאינו מומחה  דרישא  דמתני' דקתני הכל שוחטי'  ושחיטתן כשרה ע"כ לא מיירי  כשאין מומחה  דהא שרינן ליה ברישא אפילו כשאין אחרי'  רואי' אותם  וע"כ במומחה  נופל לאידך  טעמא דס"ל    דרוב מצויין אצל  שחיטה מומחין הן ושוחטין לכתחילה  א"כ ודאי אין יודעי'  שאין מומחי'  ולא דילמא מישתלי ודכוותה במתני' חוץ מחש"ו   אבל מומחי' וכמו  שפירש"י.

 השתא ניחא  דהרא"ש סתמו  כפירושו הולך בשיטת התוס'   ומה שיש לדקדק לפ"ז מנ"ל לטור דקטן מומחה ויודע  לשחוט דאי שחט בפע"צ  שחיטתו כשרה י"ל דס"ל לרבינא  דטעמא דאמרינן  דחש"ו אין נותני' להם חולין לכתחילה לשחוט אפילו  אחרי' עוע"ג  דילמא יבואו ליתן להם לשחוט אפילו בלא אח אחרי'  רואי' אותם  שלא ידוע  אחרי שהיו  עומדי' בשבילם היו עומדי' להכי  אסור לכתחילה השתא דאמרינן דקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו שוחט לכתחילה    באחרי'  עע"ג  אם איתא  דאם שחטו  אחרי' בפע"צ  שחיטתן פסולה  א"כ היה לנו לגזור   ג"כ לכתחילה  לא  ישחטו אפילו אחרי' עע"ג  אפילו  אם נאמר  דטעמא הוא  דחש"ו לא ישחטו לכתחילה משום שמא ישהו או ידרסו ולאו אדעתיהו  דהני אחריני  א"נ משום בל  תשחית וכמ"ש הרשב"א    בת"ה   דף ס'  ע"ב מ"מ הרי מחזיקין אותו כגדול   דלא מקלקלי  ואי איתרמי שיהיה איזה פסול בשחיטה הנך אחרי' שרואין אותם מסתמא חזו

להו א"כ שחיטתן  כשרה בדיעבד  אפילו  איןם אחרי' עוע"ג   השתא  לפי"ז מתנ' ח  בפ"ק  דחולין  מתוקמא  בקטן  שאינו יודע לאמן  את ידיו להכי  אפילו  בדיעבד  לא מכשרינן אלא כשאחרי'  עע"ג וחשיבי  כקטן שאינו יודע לאמן את  ידיו ולפ"ז מתני'   נמי דייקי  הכי דדוקא  הכי הוא דלא מכשרינן   בהו בדיעבד אלא כשאחרי' עע"ג  אבל בקטן שיודע לאמן  את ידיו  אפילו  כשאין   אחרי'  עע"ג  בדיעבד  שרינן וכדייק לישנא  במתני' דקתני  חוץ מחש"ו  וקטן  דומיא דחו"ש  משמע  דכל  דלא הוי כה"ג  בדיעבד מיהא כשר ואין להקשות לפ"ז  אמאי לא מוקמינן מתני' הכי דהכל שוחטי' אפילו קטן מומחה ויודע לאמן את ידיו כשאחרי' עע"ג  כי היכי  דמוקי אביי  בכותי  ואם אין אחרי'  עוע"ג  לכתחילה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה חוץ מחשו" וקטן  דומייא   דחו"ש  אפילו  בדיעבד  נמי אסור דכולן  לא קאי אלא אחש"ו  דקתני בהדייא דהא לדידיהו נמי לא מיתקומא וכולן אלא אחש"ו  רי"ל דלא ניחא  להו לאוקמי בהכי  דס"ל  מילתא  דפשיטא היא  דכשהוא מומחה ויודע לאמן את ידיו  דשוחט לכתחילה  כשאחרי' עע"ג  ונראה  ג"כ דדדעת  הרמב"ם  הכי הוא דאם אנו יודעי' בו שהוא שאינו מומחה שאסור ליתן לו לשחוט אפילו  אחרי' עע"ג  שבפי'  המשניות כתב  שמה  שנתאמת  בגמ'  בפי' הלכה זו היא שיטת  רבינא וא"כ  צ"ל דמה שפסק בחיברו שרוב מצויין אצל שחיטה  מומחי' הן משום  דס"ל דלית הלכתא כמתני' אלא  בההיא  בריתא דמצא  תרנגולת   כדאי'  בש"ש  דף  י"ב  וכן ההיא  דראובן  לו   וכו'   ואע"ג דבלעלמא לא שבקינן   סתם מתני'  ועבדינן  כבריתא   הכא אשכחן  דש"ס  הכי  ס"ל דכל  הני  אמוראי נדו מהך  דרבינא ודחקי למתני' משום דס"ל   דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וכן  בפ"ק  דף יב ס"ל  לכל הנהו  אמוראי  הכי וג  ההיא  דבריתא דבאבדו לו  גדייו  טרח הש"ס לאוקמה  דלכ"ע רוב מצויין  אצל שחיטה מומחי' הן וכן כתב הרב  רע"ב  בפי' המשנה. והרמב"ם  בפי' המשנה כתב  בפי' דמאי דדייק  מששחטו דוקא דיעבד נקט משום שאין מומחה ולזה כתב שם  דלא סמכינן על  אחרי' שעע"ג  אלא היכא דליתיה    קמן  וכו'  אבל הכא   דאיתיה  קמן  אין  סומכי'   על אחרי'  אלא  עד דנשייליה  וכשנודע שאינו מומחה  אין נותני'  לו  לשחוט וכוונת  הרב שלא לדחוק  דמאי דנקט לישנא דיעבד לא נקטה אלא משום  חו"ש ואין להשתבש  בדבריו  ולפרש פירושים אחרי'.

ומעתה קם דינא לדעת  הרב  דלא אשכחן דפליגי אמתני' אלא בסתם  שאין אנו יודעי'  אם רוב מצויין  אצל שחיטה מומחי' הן  או לאו אבל בשיודעי' בו שאינו מומחה ולא     אשכחן מאן  דפליג  אתנא  דמתני'  לפי מה שפי' במתני'  דרבינא הלכתא    דהלכה כמותו  בפי' משנה  כמ"ש   הרב  ז"ל כיון  דכל הפוסקי'  האלו לא נראה להם לחלק  בזה  בין חו"ש לשאינו מומחה ולא חילק  בזה  זולת הרשב"א  פשיטא שיש להחמיר טעמא שמא לא ירגישו בו הני  אחרי' שבקל יוכל לדרוס ולא  ירגישו כמו שמבואר בדברי המ"ף ודברי הכ"מ  בפ"ד מכ"מ הלכות  שחיטה צע"ג.

  הלכות טריפות

סימן לא  כתב הב"י   בשם הרמב"ם   גבי נחבסה הגולגולת בין  רוב גובהה בין רוב הקיפה  ה"ז טריפה ואוסרי'  אותה נראה מדבריו דמפרש השמועא  דמאי דמבעיא לן  אם ברוב  גובהה  או ברוב הקיפה לאו  משום דרוב הקיפה  גדול מרוב  גובהה  דא"כ פשיטא לן  דברוב הקיפה  טריפה  ולא מספקא לן אלא ברוב  גובהה דבציר שיעוריה מרוב הקיפה  אלא רבינו מפרש  דמספקא לן להש"ס אי עיקר