הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

 

במסגרת זו ב"ה הוקלדו הספרים שו"ת באר מים חיים לרב אד"א ושו"ת אהל יעקב לרבי יעקב ששפורטאש הם מוצגים באוצר הספרים היהודי השיתופי להורדה לכל דורש 

 

 

 

 

בס"ד

 

ספר מעיין גנים על השלחן ערוך להגאון רבי אליעזר די אבילא המכונה רב אד"א

 

 

 

 

נ א

ל הוכיח  דס"ל  כרבנ   ממה  שסתם  וכתב  דקדשי מזבח ימותו משו'  זבח  רשעי   וכו'   דמשמע אפילו  קדשי קלי   נמי אי לאו  ימותו  אלמא  דסל    דכרבנ   דאימא  מהא לא ארייא   דאיכא למימר  דלא  הוצרך הרמבם לטעם זה אלא אל  משו דקדשי  קדשי אבל   הנה   דקדשי    קלי ימותו  נמי מדינא ומילתא  בטעמא פסיקא  לי שיך  בכולהו   נקט וממש  בפו מהל   בכור ז"ל נראה לי  המוכר מעשר  לא  עשה ולא כלום  ולא קנה לוקח    במוכר  מחרימי  כהונה  כו במוכר  כוו  עכ  אי להוכיח דדוקא במעשר   שנאמר  בו  לא ימכר הוא  שלא  רק  נס לוקח אבל בכור שלא נאסר  במכירה  כדאיתא  בבכורות ובתמורה ובכמה  דוכתי   דאם   מכר המקח  קיים  דחשיב   ממונו  דאי לאו  ממונו  הוא היאך יהיה  המקח קיים אפילו בתם  דומיא דמעשר  דמיירי  התם   דאי מהא לא ארייא  דאיכא למימר שמעשר  איצטרי ליה   דאעג   דלאו מתנו כהונה הוא  ואכ סופו ליאכל  במומו לבעלי  דלא  בע פדייה   אפה לית ליה   זכי  דזכייה  בגויה   משו דכתיב  לא ימכ אימר ימכר  אנהנ בבכור  לא הוי בכלל ממונו  אע"ג   שסופו ליאכל במומו   אנהנ בבכור  לא  הוי בכלל  ממונו אע"ג   שאלו  מתנו  כהונה נינהו משו  שאי בסופ' ליאכל   בממו בעי פדייה   הוי ממון גבוה וכרבנ אנ  הא  דאשמועינ  התם דינא  דלא  קנה לוקח  גבי   מעשר משו דבעי אשמועינ  נמי  דאי עבד  ומכר אינו  לוקח מפני שלא  קנה לוקח אך ממ"ש   בפה מה  אישות  ז"ל  כהן  שקידש   בחלקו קדשי  קדשי   או מקדשי  קלי   אינה מקודשת  מפני שלא היתה  הותרה  אלא לאכילה או   בלבד וכו משמע   דבבכור  הותר במכירה  שהרי לא נאסר  בו אלא פדייה  ולא מכירה   כדאיתא  בשס בתמורה  בכורות  פק     דבבא קמא 

 

 

 

מקודשת  אפילו למש  לי מ"ש   לדעת הרמב"ם    דבה מדו  רבנ  בת מיהא  אפילו  היכא  דלא קאי להקרבה פליגי רבנ אלא  מ"ש  דכרי  הגלילי .

אי קשיא לך  מטונך   דבבכור כהג תמים  שנשחט  דומיא  דאם המקדש בחלקו   ש כתב  הרמבם  לרי  הגלילי  מי הוי ממונו  דלא מבעיא לאחר  שחיטה דודאי מודה   קי הגלילי  דלא  הוי ממונו  וכדאיתא  בהאיש מקדש  דאוקי להך מתני  כרי הגלילי  דלא אמר רי הגלילי  דקדשי  קדשי  קלי הוי ממונו  אלא מחי אבל אחר שחיטה  מודה אלא אפילו מחי נמי מודה רי הגלילי  היכא  דלא  קאי להקרבה  כדאית' בתמורה   ובפק דבבק   דף יב דלא פליג   רי הגלילי   אלא היכא  דלא   קאי להקרבה אבל היכא דקאי להקרבה מודה אפילו מחוייב  אלא עכ דלאו  דוקא    הנך אלא  הה בכור  הוא לא קשייא  דאיהו  נמי היכא דקאי להקרבה  אסור למוכרו  אע"ג  דלא כתיב  איסור מכירה  אלא  בהנך  חזה ושוק ממ  בבכור נמי אסו במכירה  אפילו  לרי  הגלילי  היכא דקאי להקרבה כדאיתא   התם בתמורה דאמר רב נחמן  לש וכו אבל  בפני הבית אי מוכרי  אותו  משמע  דאיסורא  נמי אית ביה  מאי דאיצטרי   קרא  דראש כדאיתא התם  באיש מקדש  משו דהוה   מצינ  למימר  דכיון שזרק  הדם  והקטיר  אמורי  רשאי למכור  חלקו להכי   איצטרי  קרא אבל למכור בכור  תם  דקאי להקרבה  מחיי סל  ל רנ  דהתם  בתמורה אפילו  לרי הגלילי אינו רשאי    דסברא הוא   דכיו דלגבוה   קאי להקטרת  אימא מורי  וזריקת ה דם מעינו של    גבוה  הוא ואינו  רשאי למוכרו  אע"ג  דמשמע  התם   בפ   האיש מקדש  ובפק  דבק   דאדרבא טפי  אית לן למימר  דהוי ממון   גבוה לאחר  שחיטה מחיים   היינו חלקו   דמילתא  אבל  נהנה   אי  לאו  הך ד רש שלמדנו  ממנה לאוכלה ולא למוכרה לאחרי הוה טעי  למימר אחר שחיטה  מותר  במכירה  אעג  דבכור   אית לן מס'   דאסור למוכרו מחיי'  היכא  דקאי להקרבה   אע"ג    שלא אשכחן  ביה איסור מכירה  דאדרבא התירו  הכתוב  בהדיא

 

ל הוכיח  דס"ל  כרבנ   ממה  שסתם  וכתב  דקדשי מזבח ימותו משו'  זבח  רשעי   וכו'   דמשמע אפילו  קדשי קלי   נמי אי לאו  ימותו  אלמא  דסל    דכרבנ   דאימא  מהא לא ארייא   דאיכא למימר  דלא  הוצרך הרמבם לטעם זה אלא אל  משו דקדשי  קדשי אבל   הנה   דקדשי    קלי ימותו  נמי מדינא ומילתא  בטעמא פסיקא  לי שיך  בכולהו   נקט וממש  בפו מהל   בכור ז"ל נראה לי  המוכר מעשר  לא  עשה ולא כלום  ולא קנה לוקח    במוכר  מחרימי  כהונה  כו במוכר  כוו  עכ  אי להוכיח דדוקא במעשר   שנאמר  בו  לא ימכר הוא  שלא  רק  נס לוקח אבל בכור שלא נאסר  במכירה  כדאיתא  בבכורות ובתמורה ובכמה  דוכתי   דאם   מכר המקח  קיים  דחשיב   ממונו  דאי לאו  ממונו  הוא היאך יהיה  המקח קיים אפילו בתם  דומיא דמעשר  דמיירי  התם   דאי מהא לא ארייא  דאיכא למימר שמעשר  איצטרי ליה   דאעג   דלאו מתנו כהונה הוא  ואכ סופו ליאכל  במומו לבעלי  דלא  בע פדייה   אפה לית ליה   זכי  דזכייה  בגויה   משו דכתיב  לא ימכ אימר ימכר  אנהנ בבכור  לא הוי בכלל ממונו  אע"ג   שסופו ליאכל במומו   אנהנ בבכור  לא  הוי בכלל  ממונו אע"ג   שאלו  מתנו  כהונה נינהו משו  שאי בסופ' ליאכל   בממו בעי פדייה   הוי ממון גבוה וכרבנ אנ  הא  דאשמועינ  התם דינא  דלא  קנה לוקח  גבי   מעשר משו דבעי אשמועינ  נמי  דאי עבד  ומכר אינו  לוקח מפני שלא  קנה לוקח אך ממ"ש   בפה מה  אישות  ז"ל  כהן  שקידש   בחלקו קדשי  קדשי   או מקדשי  קלי   אינה מקודשת  מפני שלא היתה  הותרה  אלא לאכילה או   בלבד וכו משמע   דבבכור  הותר במכירה  שהרי לא נאסר  בו אלא פדייה  ולא מכירה   כדאיתא  בשס בתמורה  בכורות  פק     דבבא קמא 

 

מקודשת  אפילו למש  לי מ"ש   לדעת הרמב"ם    דבה מדו  רבנ  בת מיהא  אפילו  היכא  דלא קאי להקרבה פליגי רבנ אלא  מ"ש  דכרי  הגלילי .

אי קשיא לך  מטונך   דבבכור כהג תמים  שנשחט  דומיא  דאם המקדש בחלקו   ש כתב  הרמבם  לרי  הגלילי  מי הוי ממונו  דלא מבעיא לאחר  שחיטה דודאי מודה   קי הגלילי  דלא  הוי ממונו  וכדאיתא  בהאיש מקדש  דאוקי להך מתני  כרי הגלילי  דלא אמר רי הגלילי  דקדשי  קדשי  קלי הוי ממונו  אלא מחי אבל אחר שחיטה  מודה אלא אפילו מחי נמי מודה רי הגלילי  היכא  דלא  קאי להקרבה  כדאית' בתמורה   ובפק דבבק   דף יב דלא פליג   רי הגלילי   אלא היכא  דלא   קאי להקרבה אבל היכא דקאי להקרבה מודה אפילו מחוייב  אלא עכ דלאו  דוקא    הנך אלא  הה בכור  הוא לא קשייא  דאיהו  נמי היכא דקאי להקרבה  אסור למוכרו  אע"ג  דלא כתיב  איסור מכירה  אלא  בהנך  חזה ושוק ממ  בבכור נמי אסו במכירה  אפילו  לרי  הגלילי  היכא דקאי להקרבה כדאיתא   התם בתמורה דאמר רב נחמן  לש וכו אבל  בפני הבית אי מוכרי  אותו  משמע  דאיסורא  נמי אית ביה  מאי דאיצטרי   קרא  דראש כדאיתא התם  באיש מקדש  משו דהוה   מצינ  למימר  דכיון שזרק  הדם  והקטיר  אמורי  רשאי למכור  חלקו להכי   איצטרי  קרא אבל למכור בכור  תם  דקאי להקרבה  מחיי סל  ל רנ  דהתם  בתמורה אפילו  לרי הגלילי אינו רשאי    דסברא הוא   דכיו דלגבוה   קאי להקטרת  אימא מורי  וזריקת ה דם מעינו של    גבוה  הוא ואינו  רשאי למוכרו  אע"ג  דמשמע  התם   בפ   האיש מקדש  ובפק  דבק   דאדרבא טפי  אית לן למימר  דהוי ממון   גבוה לאחר  שחיטה מחיים   היינו חלקו   דמילתא  אבל  נהנה   אי  לאו  הך ד רש שלמדנו  ממנה לאוכלה ולא למוכרה לאחרי הוה טעי  למימר אחר שחיטה  מותר  במכירה  אעג  דבכור   אית לן מס'   דאסור למוכרו מחיי'  היכא  דקאי להקרבה   אע"ג    שלא אשכחן  ביה איסור מכירה  דאדרבא התירו  הכתוב  בהדיא