הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

במסגרת זו ב"ה הוקלדו הספרים שו"ת באר מים חיים לרב אד"א ושו"ת אהל יעקב לרבי יעקב ששפורטאש הם מוצגים באוצר הספרים היהודי השיתופי להורדה לכל דורש 

 

 

נתחיל בעזרת ה'

 

ספר מעיין גנים על השלחן ערוך להגאון רבי אליעזר די אבילא המכונה רב אד"א

 

 

יט א

 בשאין חלוקי' אלא בשם העיקרי  אבל בשם האיסור  שוים וכי  היכי דלאביי  לא אזיל  בתר שמא אפ"ה  גבי צירוף  שיש שם   היא סבור מועיל   עם השם העיקרי לצרף ה"נ  רבא  ס"ל   דאזלינן  בתר שמא  אימא דהכא מירי בשם איסור אחר מיהו בעינ' דשווה בתרא  מיניהו  במיני מתיקה   א"כ מאי פריך לרבא וי"ל דוקא  לאביי דס"ל    דהעיקר הוא הטעם להכי מהני טעם אחר אע"פ  שאינו שוה כ"כ  בטעם אלא שהם  עשוי' למתק או לחזק  אפ"ה מועיל  לצרף על מה  שם האיסור משא"כ  לרבא דס"ל שהטעם הוא  גרוע  א"כ ודאי מסתבר לומר דלא י יועיל הטעם זה  שאינו  שוה בכל לצרף  עם האיסור  כיון שהם שם הוא העיקר חלוק להכי דחיק לאוקומה כר"מ וליכא לשנויי דטעמא   דפריך ליה משו'  דמשמע ליה מתני' סתמא  דקתני ואי איתא  אבעי ליה  למתני' בהדיא שהם איסור אחר מימר דאדרבא  הכי משמע ממתני'  שאין החי' אלא כשר  לא באיסור  אחר כיון דקתני סיפא  ר"ש אומר  וכו'  טעמא משו' דלא שוו בשמא  בטעמא הוא אם שוו  בשמא וטעמא מצטרפי' והרא"ש   ס"ל דאין  ב' איסורי' מצטרפין אלא ודאי מירי  באי' חלוקי'  אלא בשם  אבל באיסור  הם שוים  וא"כ לישני ליה הכי  ואין לומר  משו' דחיק לי לאוקמה באיסור אחד ומאי דתנן  בסיפא  ר"ש  וכו' איכא למדחי   ד"ה"ק  כשאין שוים  בשם או בטעם  אין  מצטרפין  כלל אבל כששוים  בשם ובטעם  כי הוי אי שוים באיסור  מצטרפי'  ואי לא מצטרפי' הא ליתא  דודאי עדיף  טפי לאוקמה  הכי ולימא  דהכי שמעינן מינה  כפשטה  דמתני' ולאו לאוקמה  כדר"ש  אלא נראה עיקר  התירוץ כמ"ש    אבל ודאי ליכא  למימר דהכא מיירי כשם   ג' מינים ושם א' משו'  שהעיקר חסר כמ"ש לעיל בלאה   איכא לשויי כמו שתירצתי  בסמו'  כמה  שהקשתי  דלוקי  לה באיסור אחד אינו מועיל  טעם בזה הוא  גרוע לצרף ושם לחודיה  ה"נ נימא  כיו' שאינו שוה בטעם ממש   הטעם מצד עצמו אינו חשיב  כנשאר שם לחודיה ואינו מועיל  הכא  גבי  צירוף לצרף  כיון שהם  ממו'  באיסור  אע"פ שהוכחנו  לעיל דלרבא השם לחודיה מצרף ליקרא מבנ"מ   אע"פ  שחלוק  בטעם ובמין ממ הכא  גבי צירוף  שם האיסור הוא חשוב  כשם העיקרי להכי אי  לא שוו באיסור  אע"ג  דשוי  בשם העיקרי כיון שלא שוו  ממש בטעם לא  מצטרף.

איברא דלאביי יש  להסתפק  אי משמע ליה דהאי תנא פליג האמת ניתן  דכל הנבלות  וכו' וכל  שקצי'  וכו   דס"ל  להאי תנא  דלא אזלינן אלא בתר טעמא  אע"פ  שיהיו ב' איסורי'  מדלא ביאר דמיירי באיסור א'   סיפא דר"ש דחינן לה כמ"ש לעיל בסמוך הכי  דיאט' לכאו'  סוגיא  דע"ז דקאמר אביי אא"כ  בתר טעמא  וכו' והיינו  כמו שפירשנו בסמוך  אלא שהעיקר אצלנו   בזה לא  יהיה האיסור גבי  צירוף מפריד וכשאינו מפריד  דהוי כשאר איסורי'  במב"מ  שאין  מי שמגדל טעם  אזלינן  בתר טעמא  דעיקר  הצירוף הוא משו'  הטעם אע"פ ששם  העיקרי חלוק ובזה מתיש'  שפיר לישנא דאביי  אחר שאין לו לומר דפליגי   אפושי פלוגתא לא מפשינן  ומיהו יש  לדקדק  קצת בפירוש  רש"י  שכתב  גבי   ג' שמות ממין  א'  כגו' פלפל לבן  ושחור וארוך אם  זה הכל פלפל  ארוך הוא הפלפל  שלנו שגדל בארצות המערב נראה  הוא חלוק טעמו מטעם הפלפל אלא שטעם שניהם הוא לחזק היינו סיפא  דאפשר שטעם שניהם  אינו נרגש אפילו  כשנתערב זה  בזה ואין  טעמם כ"כ מחולק  סיפא הינו כמון  וקנמון  וכן הוא בש"ס  שודאי טעמ' חלוק לגמרי ושניהם עשויים  לחזק ואקושיא שלישית  שהקשינו לעיל בשם התוס'    כבר פירש הרמב"ם   בפי' המשנה  שלו כגון תיאה הנקרא בערבית  סרי"ג  כרפס   שם  הרבה מיני'  ושם א'