הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

 

במסגרת זו ב"ה הוקלדו הספרים שו"ת באר מים חיים לרב אד"א ושו"ת אהל יעקב לרבי יעקב ששפורטאש הם מוצגים באוצר הספרים היהודי השיתופי להורדה לכל דורש 

 

 

 

 

בס"ד

 

ספר מעיין גנים על השלחן ערוך להגאון רבי אליעזר די אבילא המכונה רב אד"א

 

 

 

 

 

 

עז ב

  דהשתא   דהת  דאמר בהדיא   חתמו כולכם  דמפרשינ לדיבוריה    ד שני משו עדי  ואינ משו תנאי  משו  דמסתמא לא  נתכוון שחתמו משו  אעדי  אלא  הכשרי דכא   כא  דלא אמר   כולכם  אלא הזמינ בערבוביא  אל כש  דאמרינ  דאחרי מסתמא  אי דעתו אלא על הכשרי  ויש לדחות  ולחלק  דהיכא  דאל אמר  כולכם ליכא למי דבר אלה דבאלה  הו אעג דזימנא  ואכ מע כדמה  שהזמינ משו עדות  משא"כ  התם  דאמר כולכם  אי איכא למימ דהנך משו  תנאי ומקפיד  שיחתמו כולם לביא  יש אותם .

 

 

ולעני הלכה  כיון שלא נמצא  כפי מי שחולק   על  התוס' והראש  שהרי   אפשר לומר שגם   הרמב"ם  וסיעתו  נמי מצו  סברי   כוותיה   וכו כמ"ש  הכי נקיטני  דדוקא בזמן הכשרי  לחוד אבל בסתמא  אל וכמו  שנרא  דעת  הטור  והרב  בשוע  וכמ"ש הבי  בשם הרשי  וכ העלה   בשך  בסק   טו וסמע   סק ט  ודלא   כהרי בירב ז"ל.

  אך מ"ש  הש"ך  שם וז"ל ועוד נראה   דבזמן   בש עת   המעשה  אף   בזמן שני    ואו   שני מכ יעידו   לי לא מהני  דכיון  דלא  פירש  וכו'  .

  אל  דק ואשתמיטיה    סוגיא  דגיטין   אפילו באו     וכו'  עכ"ל  כחתמו כיון דאיכא לפרושי   דשני משו עדי  ואינך משו תנאי  רי  אמרינ  סתמא  בהכשרי משו  עדי הזמינ   כש  כשאמר משני מכן  וכו  דמוכחא מילתא  שאי רוצה  שיהיו  כול עדי בדבר    כדי שלא תתבטל העדות   פשוט הוא  להלכלה וכמ"ש   הוא עצמו  בשם הבי   תחילת   זי זהו השמיטה  סמע     בסק ט' .

   בשוע וכן  כשאדם צריך  וכו'  עיי  מש הש"ך   בסק יז  ולא נהירא  ולפי מש  לעי דבהעיד  תכד לכע בטלה  העדות אפילו אם לא כיוונו  מתחילה בשעת ראית העדות  אפי   ראית המעשה אי מקו  לקושיתו   דשפיר  איצטרי לכהג דבעינ תכד קל .

שם  בשע אפילו את נתכוונו להעיד וכו'   קשה   דממ מש  התוס'    דפי    ז   עב משמע לכאו דס"ל   דלא  אזלינ   בתר  כוונה   דידיה אלא בתר כוונה    עד שדי שכתבו  שם   בדה   אנ שנמצא  חתו  קרוב או פסול  וכו'  אע"ג   דשילנהו  אי למחזי אתיתו   או לאסהודי אתיתו הכא  לא שייך  וכו'  דפשיטא  דחתמי לדעת הבעלי  עכ"ל  .

 ועכ דאררי  מקשו דניחוש  שמ כיוונו להעיד   היכי  דפסקה ליה   בנמצא קרוב   וכו'  רישא    דאי לרל   הוא   דקשה להוד היו צרי כי לכתבו  דיבור   זה לקמן למד  וכו'  פסול  ועוד   אל  תקשי   דאמאי פסול  ליה למילתא   ד פסול הגע   עצמך  לומר  דלא כיוונו להעיד פסול   דהא קפיד  החתימ  משו עדי  ואיכא  למימ דהכי  דקפדי שאם נמצא  אחד מהן   קרוב וכו'  בטלה עדותן  וכי  לא נתכוונו  הם להעיד מאי הוי סס  לא מתקי תנאי שנתכוונו  להחתימן  משו עדי  אלא משמע  דארי  מקשי   דמשמע  לדידיה ודאי  כשר אולא  שילינ ומקשו  דהא   אמרינ  דשילנהו אם נתכוונו   להעיד או לא וא"כ  ניחוש שמא  הפסול נתכוון  וכו' ותירצו  דמסתמא חתמו אלמא   דס"ל דידוע    דודאי  נתכונו  ודאעג   דאי דעת הבעלי  כן  מתבטל העדות ויל   דאנהנ   דעת הבעלי   תלינ והכא  קשי להו דבלאה  ניחוש  שמא   הפסולי חתמו משו עדי והכשרי חתמו משו תנאי ואין כאן עדי  בגט  ואל מבעיא למד  עדי חתימה   כרתי אלא אפילו למד   עדי מסירה  כרתי  ליכא למימר  דהכא מודה שהרי לא  נתקיי  תנאי והשתא ניחא נמי  דלא תקשי  דאינהו מפרשי שם  בפק  דמכו דלכשרי   שילינ  דהנ   כי מקשי נמי  אכשרי מקשו כי שמא   הפסולי  חתמו משו עדות  והכשרי משו  תנאי ותירצו  דפשיטא  וכו'  ולעולם דכל שזימן   הכשרי להעיד  אעפ"י  שנתכוון   הפסול  להעיד  לאו כל כמיניה  לבטל העדות .

 

עז ב

  דהשתא   דהת  דאמר בהדיא   חתמו כולכם  דמפרשינ לדיבוריה    ד שני משו עדי  ואינ משו תנאי  משו  דמסתמא לא  נתכוון שחתמו משו  אעדי  אלא  הכשרי דכא   כא  דלא אמר   כולכם  אלא הזמינ בערבוביא  אל כש  דאמרינ  דאחרי מסתמא  אי דעתו אלא על הכשרי  ויש לדחות  ולחלק  דהיכא  דאל אמר  כולכם ליכא למי דבר אלה דבאלה  הו אעג דזימנא  ואכ מע כדמה  שהזמינ משו עדות  משא"כ  התם  דאמר כולכם  אי איכא למימ דהנך משו  תנאי ומקפיד  שיחתמו כולם לביא  יש אותם .

ולעני הלכה  כיון שלא נמצא  כפי מי שחולק   על  התוס' והראש  שהרי   אפשר לומר שגם   הרמב"ם  וסיעתו  נמי מצו  סברי   כוותיה   וכו כמ"ש  הכי נקיטני  דדוקא בזמן הכשרי  לחוד אבל בסתמא  אל וכמו  שנרא  דעת  הטור  והרב  בשוע  וכמ"ש הבי  בשם הרשי  וכ העלה   בשך  בסק   טו וסמע   סק ט  ודלא   כהרי בירב ז"ל.

  אך מ"ש  הש"ך  שם וז"ל ועוד נראה   דבזמן   בש עת   המעשה  אף   בזמן שני    ואו   שני מכ יעידו   לי לא מהני  דכיון  דלא  פירש  וכו'  .

  אל  דק ואשתמיטיה    סוגיא  דגיטין   אפילו באו     וכו'  עכ"ל  כחתמו כיון דאיכא לפרושי   דשני משו עדי  ואינך משו תנאי  רי  אמרינ  סתמא  בהכשרי משו  עדי הזמינ   כש  כשאמר משני מכן  וכו  דמוכחא מילתא  שאי רוצה  שיהיו  כול עדי בדבר    כדי שלא תתבטל העדות   פשוט הוא  להלכלה וכמ"ש   הוא עצמו  בשם הבי   תחילת   זי זהו השמיטה  סמע     בסק ט' .

   בשוע וכן  כשאדם צריך  וכו'  עיי  מש הש"ך   בסק יז  ולא נהירא  ולפי מש  לעי דבהעיד  תכד לכע בטלה  העדות אפילו אם לא כיוונו  מתחילה בשעת ראית העדות  אפי   ראית המעשה אי מקו  לקושיתו   דשפיר  איצטרי לכהג דבעינ תכד קל .

שם  בשע אפילו את נתכוונו להעיד וכו'   קשה   דממ מש  התוס'    דפי    ז   עב משמע לכאו דס"ל   דלא  אזלינ   בתר  כוונה   דידיה אלא בתר כוונה    עד שדי שכתבו  שם   בדה   אנ שנמצא  חתו  קרוב או פסול  וכו'  אע"ג   דשילנהו  אי למחזי אתיתו   או לאסהודי אתיתו הכא  לא שייך  וכו'  דפשיטא  דחתמי לדעת הבעלי  עכ"ל  .

 ועכ דאררי  מקשו דניחוש  שמ כיוונו להעיד   היכי  דפסקה ליה   בנמצא קרוב   וכו'  רישא    דאי לרל   הוא   דקשה להוד היו צרי כי לכתבו  דיבור   זה לקמן למד  וכו'  פסול  ועוד   אל  תקשי   דאמאי פסול  ליה למילתא   ד פסול הגע   עצמך  לומר  דלא כיוונו להעיד פסול   דהא קפיד  החתימ  משו עדי  ואיכא  למימ דהכי  דקפדי שאם נמצא  אחד מהן   קרוב וכו'  בטלה עדותן  וכי  לא נתכוונו  הם להעיד מאי הוי סס  לא מתקי תנאי שנתכוונו  להחתימן  משו עדי  אלא משמע  דארי  מקשי   דמשמע  לדידיה ודאי  כשר אולא  שילינ ומקשו  דהא   אמרינ  דשילנהו אם נתכוונו   להעיד או לא וא"כ  ניחוש שמא  הפסול נתכוון  וכו' ותירצו  דמסתמא חתמו אלמא   דס"ל דידוע    דודאי  נתכונו  ודאעג   דאי דעת הבעלי  כן  מתבטל העדות ויל   דאנהנ   דעת הבעלי   תלינ והכא  קשי להו דבלאה  ניחוש  שמא   הפסולי חתמו משו עדי והכשרי חתמו משו תנאי ואין כאן עדי  בגט  ואל מבעיא למד  עדי חתימה   כרתי אלא אפילו למד   עדי מסירה  כרתי  ליכא למימר  דהכא מודה שהרי לא  נתקיי  תנאי והשתא ניחא נמי  דלא תקשי  דאינהו מפרשי שם  בפק  דמכו דלכשרי   שילינ  דהנ   כי מקשי נמי  אכשרי מקשו כי שמא   הפסולי  חתמו משו עדות  והכשרי משו  תנאי ותירצו  דפשיטא  וכו'  ולעולם דכל שזימן   הכשרי להעיד  אעפ"י  שנתכוון   הפסול  להעיד  לאו כל כמיניה  לבטל העדות .