הו

 

 

הקלדה והדרה של ספרים מחכמי מרוקו

 

 

 

 

נתחיל בעזרת ה' ספר מעיין גנים על השלחן ערוך להגאון רבי אליעזר די אבילא המכונה רב אד"א

 

 

ג, ב

דאיכא למימר  דעיקר התענית לא היתה אלא משום  שהובקעה בו העיר ושני התעניות אין להם לעשות וכדאמרן ומ"מ  ראוי לקבוע   בי"ז ולא  בט' מפני שבי"ז   הוכפלו הצרות  וביותר  קשה על הטור שכתב  אגדה   זו ד"ה דברי' וכולי האי דאי לא  הוה מפרש    בהדיא טעמא דהרמב"ן ודאי  דהוה לן למימר  דלכן  הביא היכי דנשמע מינה טעמא דלמה  מתענין  בי"ז ולא  בט' אבל מכיון שהוא עצמו נמשך אחר טעמו  של הרמב"ם כמ"ש   בס"ס  זה בהדיא  א"כ למה  כתב אגדה זו  דלא הוי ליה למימר אלא  בי"ז  תמוז  הובקעה העיר ומאי נפק"מ   בשאר  דברי' כיון שאין מעלין ואין מורידין והיה אפשר לומר  דטעמן מדאמרינן  בפ"ד דתעניות והיינו דאמר  ר' יוסי מ אלמלא  היתי באותו הדור  קבעתיו  בעשרי ורבנ' אתחלתא  דפורענותא  עדיפא ומ"מ דלא משני התם טעמא דרבנ' משום דבט'  עדיף  שהוכפלו בו הצרות אלמא  דס"ל  לש"ס  כיון   דתקנת  תענית לא תיקנו אלא משום  שריפת הבית אין לנו ורובא  בעשרי ולכך הוצרך לתרץ  דאתחלתא  דפורענותא  דעדיפא ומיהו עדיין יש למצוא להם סמך בראיה זו   דמאי דוחקיה בש"ס לומר  אתחלתא  דפורענותא  עדיפא ופליגי רבנן   בעלי התקנה ור"י   מן  הקצה אל הקצה נימא דרבנ' ס"ל דבהדדי נינהו  אתחלתא  דפורענותא  אע"ג   דלא  הוי אלא מי עוט או סופא  פרענותא  דהוי רובא כהדדי נינהו וטעמא שקבעוהו  בט' משום שהוכפלו בו הצרות אל מדכפילת הצרות  לא מעלין ולא מורידין ומיהו יש לדחות דהיא גופה קאמר דאתחלתא דפורענותא   עדיף טפי מסופא   דפורענות היכא  דהוו שווין והכא בעשירי  נשרף רובו שקולים הם ויבואו שניהם וכיון דבט'   הוכפלו הצרות  לכן  קבעוהו בט'  א"נ התם לא  מצטריך להאי  טעמא  אלא  כיון דשקולי' הם  א"כ למה נאמר דתענית  ודאי יש  לקובעו  בתשיעי  ולא נאחר   בכדי ותקנה  קבועה יש לנו לתקן  או בתשעי או  בעשירי וכיון דראוי להיות בתשיעי ע"כ  הוא ודאי יש  לנו לתקן  בתשיעי  כיון דההוא יומא   ראוי לתקן  ולפי"ז ניחא דלא מינטר לפרושי  משום שהוכפלו בו הצרות וע,כ  דאין מכאן  ראיה לפי  הרמב"ן  דלדידיה נמי  מי ניחא   דמאי אירייא משום  דעדיפא הא  אפילו   כי  הדדי נינהו  ודאי דאין לאחר  בכדי אלא ע"כ  לפרש  כדאמרן  וא"כ נדחי'   ראיה והדרינן לשנויי דידן   ד"ה"ט דתיקנו    בי"ז ולא  בט'  מפני  שהוכפלו  בו הצרות.

 

בט"ז  בריש סימן זה כתב דהיה  נראה לו  דאם יש מילה  בצ"ג  דאין בעל הברית מתענה עד הלילה  דומיא דט"ב   שחל להיות בשבת ונדחה וחזר הוא וחילק  בין  זה לבין ולא היה צריך להאריך  כ"כ אלא עיקר החילוק  דט"ב   בט' תיקנו  והרי זה  דחוי משא"כ  בצ"ג ואין כאן דחיה  כלל דאי לא  הוו מיתקני  ביה תענית מי הוי מחייבינן להתענות  וכשתקנוהו   בג' תיקנוהו ואין כאן  דחיה מעיקרא  וק"ל.

 סימן תקן     הטור  כתב פריך בגמרא  וכו'  הקשה  הב"י  דמאי קשיא  ליה  דודאי הקשה  מה שהיה צום וכו'  י"ל דלא  שאלוהו  אלא  האבבה בחדש  הה' ועל שאר   החודשי' והוא השיבם צום הרביעי  וכו' משמע  דאינו  ר"ל על מה שהיתם  צמי' וכו'  אלא  דינא  אתא לאשמועינן שיש להם לצום צום הרביעי  וכו' והדר  קאמר יהיו לבית ישראל   וכו'  אדרבא  אסורים בהספד ותענית  ומשני דלעולם  דדינא דלהבא  קאמר בזמן  שיש  שלם וכו' .

  בסעי' א' בהג"ה  אלא שנהגו וכו'  עי' במה  שכתב מ"א  דדוקא יחידים ולי נראה דהתם נמי לא מי' ביחידים והכא שאני  כיון דזמנין מחויבות  אף מדברי קבלה  בזמן  דאיכא שמד.